בלי ביופסיה: בדיקת דם זיהתה את החלבונים הייחודיים של הגידול ברוב המקרים

חוקרים מספרד מדווחים כי דגימת דם עשויה לספק את המידע הדרוש לפיתוח טיפולים אישיים נגד סרטן, בלי צורך בביופסיה מהגידול. המחקר, שפורסם היום (שלישי) בכתב העת Cancer Discovery של האגודה האמריקנית לחקר הסרטן (AACR), מצא כי ניתוח של DNA שתאי הגידול משחררים לזרם הדם איתר ברוב המקרים את אותם חלבונים ייחודיים לגידול שמאותרים כיום בבדיקת רקמה.

מדובר בנאו-אנטיגנים - חלבונים שנוצרים בתאי הסרטן ואינם קיימים בתאים בריאים. בזכותם מערכת החיסון יכולה לזהות את הגידול, ולכן הם משמשים מטרה לטיפולים אישיים שנמצאים בפיתוח, בהם חיסונים נגד סרטן וטיפולים המבוססים על תאי T. לדברי ד"ר אלנה גרוס, החוקרת הבכירה במחקר וראש קבוצת המחקר באימונולוגיה של גידולים ובאימונותרפיה במכון האונקולוגי ואל ד'הברון (VHIO), מאחר שנאו-אנטיגנים אינם נמצאים בתאים תקינים, טיפול שמכוון אליהם עשוי להיות יעיל ובטוח.

עד 97% התאמה - וגם ממצאים שהביופסיה פספסה

החוקרים בודדו וריצפו DNA של הגידול מדגימות דם של שישה מטופלים עם סרטן גרורתי: מלנומה, סרטן שד, סרטן ראש-צוואר וסרטן המעי הגס. אצל שני מטופלים נוספים לא הצליחו לבודד DNA כזה מהדם, ממצא שמתיישב עם העובדה שחלק מהגידולים משחררים כמות קטנה מאוד של DNA. אצל ששת המטופלים, בדיקת הדם זיהתה בין 63.25% ל-97.4% מהנאו-אנטיגנים שאותרו בבדיקת הרקמה הרגילה, ואף חשפה נאו-אנטיגנים רבים שבדיקת הרקמה לא מצאה. בנוסף, תאי T שבודדו מדגימות הדם של שישה מתוך שמונת המטופלים זיהו נאו-אנטיגנים והגיבו אליהם.

"לחולים עם מחלה מתקדמת יש גידולים באיברים שונים, ולכן ביופסיה מגידול אחד עלולה לא לכלול את הנאו-אנטיגנים שנמצאים בנגעים אחרים", אמרה גרוס. "דרך הדם אנחנו יכולים לזהות נאו-אנטיגנים מנגעים שונים, וגם תאי T שמסוגלים לזהות אותם".

עשויה להתאים לכמחצית מהמטופלים

כדי לבדוק עד כמה השיטה ישימה, בחנו החוקרים קבוצה נפרדת של 69 מטופלים עם גידולים מוצקים גרורתיים מסוגים שונים. DNA של הגידול זוהה בדם של 32 מהם (46.4%), כלומר הגישה עשויה להתאים לכמחצית מהמטופלים. בקרב 17 מטופלים עם סרטן המעי הגס השיעור היה גבוה במיוחד: 14 מהם (82.4%).

לדברי החוקרים, מאחר שדגימת דם קלה ומהירה יותר להשגה מרקמת גידול, השיטה עשויה לסייע למטופלים שהגידול שלהם אינו נגיש או שמצבם אינו מאפשר ביופסיה, ולקצר את ההמתנה לתחילת הטיפול. עם זאת, הם מציינים כי המחקר נערך על מספר קטן של מטופלים, ונדרש אימות בקבוצות גדולות יותר לפני שהגישה תוכל להיכנס לשימוש קליני רחב.