בלי נשק, מול המחבלים: הקרב האחרון של גיא שמחי ז״ל שהציל חיים ברעים | שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר

שלוש שנים אחרי בוקר 7 באוקטובר, סיפורו של סמ״ר גיא שמחי ז״ל ממשיך להיות אחד מסיפורי הגבורה המטלטלים של אותו יום. גיא, לוחם בן 20 שהיה בחופשה ובילה עם חבריו במסיבת הנובה, לא היה אמור להשתתף בקרב ולא נשלח למשימה. בתוך זמן קצר הוא מצא את עצמו בלב מתקפת הטרור, ללא נשק בידיו, ובחר פעם אחר פעם שלא לחשוב על עצמו — אלא להגן על חבריו ועל צעירים נוספים שנמלטו מן התופת.

מה שהחל עבורו כלילה של בילוי עם חברים הסתיים בקרב בשכונת הצעירים בקיבוץ רעים. שם, בתוך בית קטן שבו הסתתרו צעירים בממ״ד, בחר גיא להישאר בחוץ לצד חבר חמוש ולהוות קו הגנה אחרון מול המחבלים. כשהם פרצו פנימה, הוא הסתער בידיים חשופות. חבריו ניצלו. גיא נהרג.

מהמסיבה אל הקיבוץ שבו גדל

בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר היה גיא במסיבת הנובה יחד עם שבעה מחבריו. עם תחילת מטחי הרקטות וההבנה שמשהו חריג מתרחש, החליטה החבורה לעזוב את המתחם. במקום להשתלב מיד בפקקי הענק שנוצרו בכבישים, גיא כיוון את חבריו לכיוון קיבוץ רעים — מקום שאותו הכיר היטב מפני שנולד וגדל שם בילדותו.

ההחלטה הזאת התבררה בדיעבד כגורלית. החבורה נסעה דרך השדות החקלאיים, במסלול שגיא הכיר, והצליחה להגיע לאזור הקיבוץ. במהלך הדרך סייעו גיא וחבריו גם לצעירים נוספים שנמלטו מאזור המסיבה וכיוונו אותם לעבר רעים בתקווה למצוא שם מחסה בטוח מירי הרקטות ומהכאוס שהתפתח בכבישים.

שתי המכוניות הראשונות של החבורה נכנסו לשטח הקיבוץ מעט אחרי השעה 07:00, ומכונית נוספת הגיעה בהמשך. באותם רגעים עדיין לא היה ברור לצעירים שהסכנה הגדולה ביותר כבר אינה הרקטות. חוליות מחבלים היו בדרכן לקיבוץ, והמרחב השקט שאליו הגיעו כדי למצוא הגנה עמד להפוך בתוך דקות לזירת קרב.

07:54: “המחבלים פה”

בשכונת הצעירים חבר גיא להדר, חברו ולוחם מגלן שהיה גם הוא בחופשה. בשלב מסוים השניים יצאו לכיוון השטח שממנו נשמעו יריות וניסו להבין מה מתרחש. בסביבות השעה 07:54 הם כבר הבחינו באיום המתקרב והבינו שמחבלים חדרו לתוך הקיבוץ.

השניים חזרו לעבר הדירה שבה הסתתרו 11 צעירים וצעירות בתוך ממ״ד. מצבם היה קשה במיוחד: להדר היה רובה M16, אולם לרשותו עמדה מחסנית אחת בלבד. לגיא לא היה נשק כלל. למרות זאת, שניהם החליטו להישאר מחוץ לממ״ד ולהתכונן לאפשרות שהמחבלים יגיעו אל הבית.

עבור גיא הייתה קיימת אפשרות להיכנס למרחב המוגן יחד עם האחרים. הוא יכול היה לסגור את הדלת ולהמתין בתקווה שהמחבלים יחלפו. אלא שהוא בחר אחרת. ללא אקדח, ללא רובה וללא ציוד לחימה, הוא נשאר לצד חברו החמוש והתמקם ליד החלון כדי לתצפת החוצה.

11 צעירים בממ״ד – גיא נשאר בחוץ

בתוך הממ״ד הצטופפו הצעירים כשהם מנסים לשמור על שקט מוחלט. מחוץ לדלת עמדו שני חבריהם, כאשר רק לאחד מהם נשק. גיא סייע בתצפית והדר התמקם במקום שממנו יוכל להגיב במקרה של פריצה. הם ידעו שכל ירייה עלולה לחשוף את מיקומם ולמשוך כוח גדול יותר של מחבלים אל הבית.

בשלב מסוים הם זיהו מחבל שנע בין הבתים, אולם החליטו שלא לפתוח מיד באש. הם ניסו לשמור על יתרון ההפתעה ועל התקווה שהמחבלים לא יבינו שיש בבית אנשים. אלא שאז צלצול של טלפון שנשאר בסלון שבר את הדממה. המחבלים שמעו את הצליל והבינו שמישהו נמצא בתוך הבית.

בתוך זמן קצר הגיעו המחבלים אל הדלת. הם ניסו לפרוץ אותה, ירו לעבר אזור המנעול והשליכו פנימה אמצעי לחימה. גיא והדר כבר הבינו שהקרב שממנו ניסו להימנע עומד להתחיל בתוך הבית עצמו — כאשר מאחוריהם נמצאים 11 אנשים חסרי הגנה.

המחבל נכנס – גיא הסתער עליו בידיים חשופות

כאשר המחבלים הצליחו לפרוץ פנימה, הדר פתח לעברם באש. אחד מהם הצליח להיכנס אל תוך הבית. גיא, שלא החזיק בידיו כל נשק, לא נסוג. הוא הסתער לעבר המחבל מטווח קצר ונאבק בו בידיים חשופות, תוך שהוא מנסה להסיט ממנו את הנשק ולמנוע ממנו לירות לעבר החברים שהסתתרו מאחור.

המאבק הזה אפשר להדר להמשיך להילחם. המחבל נורה, ובהמשך נפגע מחבל נוסף. למשך רגע קצר הצליחו שני החברים לעצור את הפריצה לתוך הבית. אלא שמאחורי המחבלים הראשונים כבר המתינו נוספים, ובאותו שלב הגיעה הבעיה הקשה ביותר: התחמושת של הדר עמדה להיגמר.

לאחר הירי נותרו מחבלים נוספים מחוץ לדירה, והמחסנית היחידה שהייתה בידי הדר התרוקנה. מול כוח חמוש, כשאחד מהם ללא נשק והשני מחזיק ברובה ללא תחמושת מספקת, האפשרויות כמעט נגמרו. המחבלים החלו להשליך רימונים לתוך הבית.

הבריחה דרך החלון – וגיא נשאר בתוך התופת

הדר ניסה למצוא דרך מילוט ושבר באמצעות קת הרובה חלון קטן באזור השירותים. הוא טיפס החוצה והצליח להגיע אל הגג. רימונים נוספים הושלכו פנימה, והבית הפך לזירת אש, עשן ופיצוצים. גיא ניסה גם הוא להיחלץ מהמבנה.

במהלך הדקות הללו נפגע גיא. הממצאים שנאספו לאחר הקרב העלו את האפשרות שהוא ניסה לצאת מהבית לאחר שלא ידע בדיוק לאן הצליח הדר להימלט. מחוץ למבנה הוא נתקל במחבלים ונורה למוות. בן 20 בלבד, לוחם שהיה בכלל בחופשה, נפל בקרב שנכנס אליו מבחירה כדי להגן על אחרים.

מאחוריו, בתוך הממ״ד, נשארו 11 הצעירים והצעירות. המחבלים לא פרצו אליהם. הקרב שניהלו גיא והדר מחוץ למרחב המוגן יצר אצל המחבלים את הרושם שאין בבית אנשים נוספים. הבית הוצת, האש והעשן התפשטו — אבל הצעירים שהסתתרו בפנים נותרו בחיים.

הקרב שלהם הציל את מי שהסתתרו מאחור

השעות חלפו עד שכוחות משמעותיים הגיעו לשכונת הצעירים. הדר, שנפצע מרסיס ברגלו, הצליח לשרוד על הגג. כאשר הגיעו כוחות צה״ל בסביבות שעות הצהריים, הוא ירד, השיג מחסניות חדשות ולמרות הפציעה והעובדה שהיה יחף — חזר להילחם.

בהמשך חבר לכוחות שפעלו בקיבוץ וסייע להם במשימות נוספות. הצעירים שהסתתרו בממ״דים חולצו במהלך שעות הצהריים. אותם אנשים נכנסו בבוקר למרחבים המוגנים כאשר מחוץ להם עמדו גיא והדר — ובזכות ההתנגדות שניהלו השניים נותרו בחיים.

סיפור ההצלה אינו מסתכם רק ב־11 הצעירים שהסתתרו באותו בית. עוד קודם לקרב סייעו גיא וחבריו לצעירים נוספים שנמלטו מן הנובה להגיע לרעים ולמצוא מחסה. בסיפור חייו הרשמי של גיא מיוחסת לפעולותיו הצלתם של כ־30 בני אדם באותו בוקר.

האב נכנס לקיבוץ כדי להביא את בנו הביתה

במשך שעות נותרה גופתו של גיא באזור הקרבות, כאשר הלחימה בקיבוץ עדיין נמשכה. רק בשעות הלילה המאוחרות הצליחו הכוחות להגיע אליו ולחלץ אותו. אביו, תא״ל במיל׳ דדי שמחי, הגיע בעצמו לקיבוץ רעים כדי לקבל את בנו.

זה היה רגע שקשה לתאר במילים: אב שהיה במשך שנים מבכירי מערך הכבאות וההצלה ומפקד בצה״ל, הגיע אל המקום שבו בנו הצעיר נלחם את הקרב האחרון של חייו. הוא וידא באופן אישי שגיא יפונה ויגיע למחנה שורה.

הקרבות ברעים עדיין לא הסתיימו באותו שלב. כוחות צה״ל, כיתת הכוננות ולוחמים מיחידות שונות המשיכו להילחם בשטח הקיבוץ עד שעות הלילה. בקרבות בשכונת הצעירים ובמרחב הקיבוץ נפלו לוחמים נוספים שהגיעו כדי לעצור את המחבלים ולהגן על התושבים.

לא הייתה לו חובה להישאר – הוא פשוט בחר להגן

אולי זה מה שהופך את סיפורו של גיא שמחי לכל כך יוצא דופן. הוא לא הגיע לקיבוץ כחלק מכוח צבאי. לא היה בידיו נשק ולא ניתנה לו פקודה לצאת לקרב. הוא היה צעיר בן 20 בחופשה, שיכול היה להיכנס לממ״ד עם חבריו ולנסות לשרוד.

אבל כשהגיע רגע ההכרעה, גיא בחר להישאר בחוץ. הוא בחר להיות ליד חברו שהיה חמוש במחסנית אחת בלבד. הוא בחר לתצפת, להתריע ולחכות למחבלים. וכאשר אחד מהם פרץ לתוך הבית כשהוא חמוש וגיא עצמו בידיים חשופות — הוא בחר להסתער עליו במקום לסגת.

מאחורי גבו היו חברים.

והם נשארו בחיים.

שלוש שנים אחרי – הסיפור שנשאר

ב־7 באוקטובר 2026 ימלאו שלוש שנים למתקפה ששינתה את ישראל. ככל שהזמן חולף, לצד הזיכרון של האסון והכאב, נשארת גם החובה לספר את סיפוריהם של האנשים שבאותן שעות קיבלו החלטות בלתי נתפסות והצילו חיים.

גיא שמחי ז״ל היה אחד מהם.

בן 20 בלבד, לוחם בחופשה שהגיע למסיבה עם חבריו ולא ידע שבתוך שעות יעמוד בפני המבחן הקשה ביותר שאדם יכול לעמוד בו. הוא לא חיפש קרב ולא ידע מראש מה עומד להתרחש, אבל כשהסכנה הגיעה אל הדלת — הוא החליט שהאנשים שמאחוריו לא יישארו ללא הגנה.

גיא נפל ב־7 באוקטובר 2023 בקיבוץ רעים. החברים שעליהם הגן שרדו ויכולים לספר את סיפורו.

וכך, גם שלוש שנים אחרי אותו בוקר, נשארת התמונה הפשוטה והעוצמתית ביותר: צעיר בן 20, ללא נשק, עומד מחוץ לממ״ד כשהמחבלים מתקרבים — ובוחר שלא להיכנס פנימה.

גיא שמחי ז״ל. גיבור ישראל.