מחירות תודעתית להכרעה צבאית: יציאת מצרים המודרנית של ישראל

המעבר משעבוד לקונספציית ה- "הכלה" ליוזמה התקפית המפרקת את ציר הרשע האיראני, מסמן את הרגע שבו ישראל בחרה לעצב מחדש את גורלה ואת פני המזרח התיכון

סיפור יציאת מצרים, המצוין בימים אלו, מקבל משמעות אסטרטגית לנוכח המערכה הרב-זירתית שבה מצויה ישראל. בדומה לעם ישראל במצרים, שהיה נתון תחת שלטון זר שהכתיב את גבולות גזרתו וכפה עליו מציאות של הישרדות, כך הייתה המדינה נתונה בשנים האחרונות בתוך "מצרים" תפיסתית. זו הייתה תקופה של שעבוד לקונספציה ביטחונית ולמדיניות הכלה, שבה ישראל הסתגלה לאיומים גוברים וניסתה לקנות במחיר של התעצמות האויב סביבה.

טבח השבעה באוקטובר היווה את נקודת השבר המכוננת, המקבילה לזעקת בני ישראל במצרים ברגע שבו הגיעו לקצה גבול היכולת. אירוע זה הבהיר לדרג המדיני והביטחוני כי המשך השעבוד לתפיסות העבר וההיצמדות למגננה מהווים סכנה קיומית על העם והמדינה. הבנה זו הובילה לשינוי יסודי בניהול המערכה, נטישת עמדת ההכלה והתגובתיות לטובת נקיטת יוזמה התקפית ועיצוב מחדש של המזרח התיכון.

ישראל עברה לפעולה ישירה לפירוק מוקדי הכוח של האויב. המהלך האסטרטגי הנוכחי מתמקד בנטרול שיטתי של הפרוקסים האיראניים ובפגיעה אנושה ביכולות חמאס וחיזבאללה. שיאו של המהלך נרשם בפירוק ציר הרשע האיראני וערעור הארכיטקטורה הצבאית שבנתה איראן במשך עשורים. במקום להכיל את האיום, ישראל לוקחת את גורלה בידיה ומבססת ריבונות מעצבת, המוציאה את העם מעבדות הקונספציה אל עבר מציאות ביטחונית חדשה.