המצור על המקרר: מדוע רפורמת החלב היא ה"טסטים" של דור הצרכנים החדש | יצחק ביאליק

בכיתה י"א לא עניין אותי יוקר המחיה, עניין אותי הרישיון. אני זוכר את התחושה הזו בבטן – תערובת של תסכול וחוסר אונים מוחלט. הייתי מוכן, המורה אמר שאני נוהג מצוין, אבל ל"מערכת" היו תוכניות אחרות. בזמנו, טסט היה מצרך נדיר יותר מזהב. חיכית כמה חודשים לטסט ראשון, ואם חס וחלילה נכשלת – נגזר עליך לחזור לאוטובוסים לעוד רבע שנה לפחות.

החוק היבש אמר שאפשר לגשת שוב אחרי שבועיים, אבל המציאות הייתה קומוניסטית להפליא: היה תור, הייתה ריכוזיות, והיו פקידים ששלטו בברז. המורה שלי אפילו הזהיר אותי "חבל לבזבז טסט, זה מצרך נדיר".

את הטסט השני שלי קיבלתי תוך פחות מחודש רק בזכות העובדה שהבאתי למורה תלמידים חדשים, ובתמורה הוא "סידר" לי תור. ככה נראית מערכת שבורה: היא לא מתגמלת מצוינות, היא מתגמלת פרוטקציה ומקדשת את המחסור.
היום, עשור אחרי, התיכוניסטים לא מבינים על מה אני מדבר. הם ניגשים לטסט, נכשלים, ותוך שבועיים הם שוב על הכביש. למה? כי מישהו העז לשבור את המונופול של הטסטרים, להפריט, ולפתוח את השוק לתחרות. זעקו שזה יפגע בבטיחות, שבתו, איימו – ובסוף? השמיים לא נפלו, התורים נעלמו, והשירות השתפר.

זה בדיוק מה שקורה עכשיו במקרר החלב שלנו.

אנחנו עומדים מול מדפים ריקים של חלב ליטר בפיקוח, ומרגישים את אותו חוסר אונים. זה לא שאין פרות, וזה לא שהרפתנים לא רוצים לעבוד. זה פשוט הקרטל. מועצת החלב היא ה"טסטר" הישן של המדינה – גוף ארכאי שקובע לכל אדם כמה ליטרים מותר לו לייצר, חוסם ייבוא במכסים מטורפים, ומייצר "מחסור מתוכנן".

השיטה הזו, שמתאימה לברית המועצות של שנות ה-50, גורמת לכך שלמחלבות הגדולות פשוט לא משתמש לייצר לנו חלב בסיסי. הן מעדיפות להפנות את החלב למעדנים רווחיים, ואנחנו? אנחנו נשארים עם קרטון ריק ותחושה שמישהו עושה עלינו סיבוב.

הרפורמה שמוביל השר סמוטריץ' היא לא רק עניין של מחיר, היא עניין של חירות. כשפתחו את ייבוא החמאה, אמרו שהחקלאות תקרוס – והנה, יש חמאה בשפע (כולל של תנובה). כשפתחו לזמן קצר את הייבוא מפולין למדפים של רמי לוי, המחסור נעלם תוך לילה.

הגיע הזמן להפסיק לפחד מהאיומים של מועצות הייצור. חקלאות ישראלית היא ערך חשוב, אבל הדרך לשמור עליה היא לא דרך חניקת הצרכן וניהול ריכוזי של המדף. רוצים לתמוך בחקלאים? תנו להם תמיכה ישירה, אל תגלגלו עלינו שיטה של מכסות ותורים.

המונופול של מועצת החלב הוא המפתן. אחריו חייב להגיע תורן של מועצת הדבש וכל שאר ה"מועצות" שמעדיפות אידיאולוגיה עקומה על פני יעילות. אנחנו כבר לא בני ערובה של מערכת הטסטים, ואין שום סיבה שנהיה בני ערובה של קרטון החלב. קומניזם אאוט, כלכלה חופשית אין.