19 מנדטים למפלגות תומכות טרור: מה זה מלמד על ערביי ישראל? | ברקת מיכאלי

19 מנדטים קיבלו המפלגות הערביות תומכות הטרור בבחירות לכנסת ה-26, לפי התוצאות לעת עתה, כמעט פי שניים מהבחירות הקודמות.

אבל הסיפור כאן אינו רק ההישג של המפלגות הערביות, אלא הבחירה של מאות אלפי אזרחים ערבים להעניק להן את קולם, שלוש שנים אחרי טבח השבעה באוקטובר. הרי המפלגות האלה לא הסתירו את תפיסת עולמן ובוחריהן ידעו היטב מי עומד בראשן. 

נתחיל במצע של הרשימה המשותפת, שמגדיר אותה כחלופה ל"קונצנזוס הציוני הגזעני", מציג את המלחמה בעזה כמלחמת השמדה ומתנגד לתוכניות השירות הצבאי והאזרחי כחלק מהמאבק במה שהוא מכנה "ישראליזציה". אלה אינן התבטאויות מקריות של חבר כנסת, אלא עמדות שהרשימה עצמה פרסמה לקראת הבחירות.

בליל הבחירות סיפק אוסאמה סעדי, מזכ"ל תע"ל וחבר כנסת לשעבר, דוגמה נוספת כאשר הקדיש את ניצחון הרשימה לתושבי עזה, "הגדה המערבית" ו"ירושלים הכבושה", ובירך גם אסירים מחבלים הכלואים בישראל. כל זאת במסגרת חגיגות הניצחון של רשימה המתמודדת לכנסת ישראל.

אי אפשר להתעלם גם מהיחס לחמאס. ביולי האחרון נשאל יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, אם חמאס הוא ארגון טרור שיש להשמידו ובמקום להשיב בחיוב או בשלילה אמר שיש לו תשובה ברורה, אך אינו מעוניין לומר אותה. גם אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, סירב בעבר להגדיר את חמאס כארגון טרור.

ואם עדיין יש ספק לגבי היחס לציונות, כדאי לחזור לדבריו של יו"ר בל"ד, סאמי אבו שחאדה, שאמר ביוני השנה כי ההגדרה "יהודית ודמוקרטית" היא אוקסימורון והסביר שמפלגתו מבקשת להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. זוהי תפיסת העולם של אחת המפלגות המרכיבות כיום את הרשימה המשותפת.

וכעת נגיע לנקודה המרכזית, עבאס, טיבי, סעדי ואבו שחאדה לא העניקו לעצמם את הכוח הפוליטי הזה.

מאות אלפי אזרחים ערבים הצביעו לרשימות שהם מייצגים, למרות עמדותיהן המוצהרות, יש לכך משמעות פוליטית שחורגת הרבה מעבר לתוצאות הבחירות.

במשך שנים מדברים בישראל על דו-קיום ועל שילוב החברה הערבית, אבל תוצאות הבחירות מחייבות לשאול מה משמעותה של השותפות הזאת כאשר הרשימות שמתחזקות מציבות חלופה לחזון הציוני ובכיריהן אינם מציגים עמדה אחידה וברורה בשאלות הנוגעות לחמאס.

19 המנדטים הם לא רק הישג של הפוליטיקאים הערבים, אלא גם ביטוי להעדפה פוליטית של ציבור בוחרים גדול. אי אפשר להתעלם מהשאלה מה מלמדת הבחירה הזאת על הפער שבין השאיפה לשותפות ישראלית לבין העמדות הלאומיות של המפלגות שזכו לתמיכה.

אחרי השבעה באוקטובר, זו שאלה שהחברה הישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה להשאיר ללא תשובה.