בהצהרה לתקשורת, הבהיר מזכיר המלחמה האמריקאי, פיט הגסת', כי עידן "הרכיבה החופשית" של בעלות הברית של ארצות הברית הגיע לסיומו. הגסת' הדגיש כי וושינגטון מצפה מבעלות בריתה להפגין יכולת ומחויבות הדדית, בהבהירו כי השותפות הביטחונית אינה יכולה להמשיך להתקיים כרחוב חד-כיווני שבו ארה"ב נושאת ברוב הנטל.

התייחסותו של הגסת' התמקדה במידה רבה במצר הורמוז. לדבריו, ארצות הברית אינה תלויה עוד באנרגיה העוברת דרך נתיב שיט זה בשל העצמאות האנרגטית שלה. הוא הבהיר כי המעורבות האמריקאית באזור אינה משרתת בראש ובראשונה את האינטרס הלאומי הישיר של מדינתו, אלא נועדה לסייע למדינות אירופה, התלויות בו באופן משמעותי יותר. המזכיר קרא לאירופים להפחית את העיסוק בדיונים ובוועידות ולהשקיע בבניית כוח ימי שיאפשר להם להגן על האינטרסים של עצמם.

בהתייחס לביקורת שנשמעה כלפי המדיניות האמריקאית, הגסת' דחה את הטענות וכינה אותן מידע כוזב. הוא ציין כי הצי האמריקאי פועל בנחישות לאכיפת המדיניות הנדרשת, כאשר כל ספינה איראנית או כלי שיט הקשורים לנמלים באיראן אשר אינם עומדים בסטנדרטים האמריקאים, מופנים לאחור. לדבריו, הנוכחות והמחסום הימי שארצות הברית מציבה כיום מתפרסים על פני הגלובוס כולו, ומעבר של כלי שיט במצר הורמוז מותנה באישור הצי האמריקאי.

בנוסף להצהרות על מדיניות החוץ, הודיע הגסת' כי משרד המלחמה נמצא בעיצומו של תהליך סקירה היסטורי לבחינת נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן בתקופת ממשל ביידן. הגסת' תיאר את הנסיגה ככישלון הרסני שהשפיע לרעה על מעמדה של ארצות הברית בעולם ועל צבאה. הוא טען כי אופן הניהול של הנסיגה, שכלל תמונות של אזרחים נאחזים במטוסים בנמל התעופה, נתפס בקרב גורמים עוינים כעדות לחולשה ולחוסר יכולת של הממשל האמריקאי דאז, דבר שהוביל להשלכות אסטרטגיות רחבות. לדבריו, מטרת הסקירה הנוכחית היא להפיק לקחים ולבצע חשבון נפש מלא על האירועים שהובילו למשבר.