לרגל 60 שנה לאיחוד העיר: עיריית ירושלים חנכה את דרך חיים גורי ז"ל

עיריית ירושלים חנכה דרך על-שמו של חיים גורי ז"ל, חתן פרס ישראל, איש פלמ"ח, יקיר ירושלים, מפקד ולוחם שנלחם במלחמת ששת הימים והיה מבין משחרריה, משורר, סופר, עיתונאי ויוצר דוקומנטרי

הטקס המרגש התקיים אתמול (ב', 12/10) בשכונת ארנונה, במעמד ראש העיר ירושלים, משה ליאון, ובהשתתפות חברי מועצת העיר, עובדי עירייה, בני ובנות משפחת גורי – הבנות והנכדים, חברי משפחה ואורחים נוספים.

הבחירה לקרוא למקום "דרך" מקפלת בתוכה את שזירת חייו, יצירתו ודמותו של גורי בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל ירושלים, ומקבלת משמעות ייחודית לרגל 60 שנה לאיחוד העיר – עיר שעל הגנתה ושחרורה נלחם כמפקד ולוחם במלחמת ששת הימים, ושאת קורותיה הפך לחלק בלתי נפרד משיריו.

קשרו העמוק של גורי לבירה נשזר עוד בימי תש"ח כלוחם פלמ"ח צעיר וכמשורר שעיצב את הזיכרון הלאומי, כששיריו המכוננים – "באב אל ואד" שנכתב על הקרבות והשיירות בדרך לירושלים, "שיר הרעות", ו"הנה מוטלות גופותינו" שנכתב בעקבות נפילת הל"ה – הפכו לנכסי צאן ברזל של המורשת הישראלית.

ערב מלחמת ששת הימים, שלושה שבועות בלבד לפני איחוד ושחרור העיר, סייר גורי בירושלים המחולקת לאורך הקו העירוני לצד עוזי נרקיס, וסמוך לאחר מכן גויס כמפקד פלוגה בגדוד 962 של חטיבת ירושלים (חטיבה 16), ולחם ממש על הקו העירוני בצפון העיר, בגזרת שער מנדלבאום ועמדת תורג'מן, מול אש כבדה, כשבהמשך תפס גדודו את רכס שועפט.

לאחר הקרבות, הגיע גורי עם חייליו לגבעת התחמושת כדי לאסוף ולדאוג לקבורתם המכובדת של חללי הלגיון הירדני – גילוי של אנושיות, חמלה ומוסר לחימה שאפיינו אותו תמיד. את חוויות המלחמה והאיחוד עיבד גורי ברשימותיו ובספריו, בהם "דפים ירושלמיים" והאסופה "ולירושלים".

הבחירה ב"דרך" מסמלת גם את דרכו האישית מתל אביב שבה נולד, אל ירושלים שבה בחר להקים את ביתו עם רעייתו עליזה ז"ל, עיר אותה חרש ברגליו בהליכות ארוכות מביתו שבשיכון העיתונאים ברחוב פינסקר, דרך גן השושנים, עמק רפאים והאוניברסיטה העברית, ועד לסמטאות העיר העתיקה ושוק מחנה יהודה, שם הקשיב לבריות בביישנות כובשת, טעם מהזיתים אצל צדקיהו שזכו לשם "הזיתים של גורי" ושתה בירה או כוסית וויסקי.

בדרך חייו הייחודית, ובסרטו "המכה ה-81", שסלל את הדרך לקולם של ניצולי השואה, ידע גורי להכיל סתירות פנימיות מתוך מבט חומל ואוהב על החברה הישראלית, כפי שביטא בשירו "אני מלחמת אזרחים".

הוא נטמן בחלקת יקירי ירושלים – העיר שבה בחר להקים את ביתו ושאותה אהב בכל ליבו, כשלצידו ולבקשתו הונח שק חול קטן מחוף ילדותו בתל אביב. במהלך טקס החניכה, שהתקיים לפי התאריך העברי ביום א' בחשוון – יום תפילה על הגשמים המתחבר לשירו "עוד על הגשם" – ביצעה נכדתו, נעמה חמדי, את "שיר הרעות" בליווי אביה דורון בגיטרה, ביצוע ששיקף את אמונתו העמוקה של גורי בצעירי הדור ואת קביעתו כי "הדורות אינם הולכים ופוחתים", המשכיות הניכרת גם בבתו, חמוטל גורי חמדי, הממשיכה כיוצרת וכאשת מילים את החוט השני שעובר בין הדורות.