לא נשכח ולא נסלח. שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר ארור, אבל הנפש עדיין פצועה. המראות, הקולות, הבתים החרבים, המשפחות שנגדעו ברגע אחד והטבח ההמוני שביצע חמאס - דבר מכל אלה לא יימחק מהזיכרון. יש רגעים שאי אפשר להסביר במילים. לוחם שנכנס לבית בכפר עזה, רואה את החלות שהוכנו לבוקר שבת - ומתפרק בבכי. בתוך המראה הפשוט הזה נמצאת כל הזוועה: משפחה שהייתה אמורה להתכנס סביב השולחן, אבל לעולם לא תשוב. שלוש שנים אחר כך, הכאב עדיין כאן. הפצע עדיין פתוח. ואנחנו נזכור את הנרצחים, את המשפחות, את הגיבורים ואת כל מה שעבר על עם ישראל באותו יום שחור. לא נשכח. לא נסלח. לעולם. וידאו: זיו קורן