לפני שמחפשים אשמים בירושלים: האחריות לאירוע בפליי דובאי מורכבת הרבה יותר | תום אברמסון

ניסיון הפגיעה בטיסת פליי דובאי היה אירוע ביטחוני חמור שהתרחש בתוך מטוס של חברת תעופה זרה, שהמריא מאיחוד האמירויות והופעל בידי צוות שאינו ישראלי. גיוס אנשי הצוות, בדיקות הכשירות שלהם, נהלי תא הטייס והפיקוח השוטף על החברה אינם נמצאים בשליטה המבצעית הישירה של ראש ממשלת ישראל. החקירה עצמה מתנהלת מחוץ לישראל, והחשוד נמצא בידי הרשויות בסעודיה.

האחריות הישירה מתחילה בחברת התעופה

בכל חברת תעופה קיימת מערכת שלמה שאמורה לבדוק טייסים, להכשיר אותם, לפקח עליהם ולוודא שהם עומדים בדרישות הביטחון והבטיחות. כאשר אירוע חמור מתחיל לכאורה מתוך תא הטייס עצמו, השאלות הראשונות צריכות להיות מופנות למנגנוני הבדיקה, ההעסקה והפיקוח של המפעיל ושל הרגולטור במדינה שבה הוא פועל.

לישראל יש אחריות ברורה להגן על אזרחיה, להעריך איומים ולדרוש התאמות ביטחוניות מטיסות שנכנסות לשטחה. ואכן, בעקבות האירוע הודיעה ישראל על החמרת בדיקות הזיהוי והסינון של טייסים המפעילים קווים למדינה. אבל יש הבדל מהותי בין אחריות מערכתית להיערכות לבין אחריות ישירה למעשה שהתרחש בתוך קוקפיט של חברת תעופה זרה.

לא כל אירוע ביטחוני הוא כשל של ראש הממשלה

הנטייה בישראל להפוך כמעט כל אירוע ביטחוני לשאלה של "מי אשם פוליטית" עלולה לטשטש את השאלות החשובות באמת. כדי לקבוע אחריות אישית צריך לדעת מי החזיק במידע, האם הייתה התרעה קונקרטית, האם ניתן היה לפעול על פיה ומה הייתה הסמכות של כל גורם בשרשרת.

במקרה הזה, גורמים בסביבת מערכת הביטחון אמרו שהיו התרעות כלליות לפגיעה בישראלים, אך לא מידע קונקרטי על אירוע מהסוג שהתרחש במטוס. לכן עצם קיומה של התרעה כללית אינו מוכיח שהדרג המדיני ידע מראש שטייס מסוים בחברה זרה עלול לבצע פעולה בתוך תא הטייס.

הוויכוח הפוליטי כבר התחיל – עוד לפני שהחקירה הסתיימה

גם ראשי האופוזיציה והקואליציה נכנסו במהירות לעימות סביב משמעות האירוע. יאיר לפיד טען כי שום מידע שדמה לתרחיש במטוס לא הופיע בעדכון הביטחוני שקיבל ערב קודם מראש הממשלה, והאשים גורמים המזוהים עם הקואליציה בניסיון לעשות "פוליטיקה זולה" מהאירוע. מנגד, שר הביטחון ישראל כ"ץ קשר את האירוע להתרעות כלליות שהשמיעה הממשלה על ניסיונות לפגוע בישראלים.

המציאות הזו ממחישה עד כמה מהר הפך אירוע שעדיין נחקר לכלי בוויכוח הפוליטי. במקום לקבוע מראש מי צדק ומי טעה, נכון יותר להפריד בין טענות פוליטיות לבין ממצאים חקירתיים: האם הייתה התרעה קונקרטית, למי היא נמסרה, ומה ניתן היה לעשות בפועל. כל עוד התשובות האלה אינן ידועות, הפיכת הפרשה לכתב אישום נגד מחנה מסוים מקדימה את העובדות.

החקירה צריכה לעסוק בכשל – לא בקמפיין

השאלות המרכזיות צריכות להיות מקצועיות: כיצד איש צוות שהיה מסוגל לכאורה לבצע מעשה כזה עבר את מנגנוני הבקרה, כיצד נכנס אמצעי תקיפה לתא הטייס, האם הופיעו סימנים מוקדמים, והאם נהלי האבטחה הקיימים מספקים כאשר מקור האיום הוא אדם שכבר נמצא בתוך הקוקפיט.

אלה השאלות שיכולות למנוע את האירוע הבא. ויכוח מפלגתי אולי מייצר כותרות, אבל הוא לא מחזק דלת קוקפיט, לא משפר בדיקות רקע ולא מחליף תחקיר ביטחוני מקצועי.

לנתניהו יש אחריות מדינית – אבל לא כל אחריות היא אותה אחריות

ראש הממשלה נושא באחריות כוללת למדיניות הביטחון של ישראל, כפי שנושא כל ראש ממשלה. הממשלה אחראית להערכת איומים, לשיתוף פעולה עם מדינות זרות ולתגובה לאחר אירועים. בעקבות האירוע נתניהו עצמו הודיע על החמרת הבדיקות לטייסים הנכנסים לישראל.

אבל אחריות מדינית כוללת אינה שקולה לאחריות תפעולית ישירה לכל פעולה שמתבצעת במטוס זר. כדי לייחס לראש הממשלה כשל ספציפי צריך להראות שהיה בידיו מידע ממשי, שהייתה בידיו יכולת מעשית למנוע את האירוע ושהיכולת הזו לא הופעלה. נכון לעכשיו, מידע כזה לא הוצג בפומבי.

צריך להמתין לעובדות

האירוע בפליי דובאי מספיק חמור גם בלי להעמיס עליו מסקנות פוליטיות מוקדמות. הרשויות בסעודיה, איחוד האמירויות, ארצות הברית וישראל ממשיכות לעסוק בפרשה, והמניע המדויק והשרשרת שהובילה לאירוע עדיין נבדקים.

עד שהתמונה תושלם, המסקנה הזהירה היא פשוטה: אין כרגע בסיס פומבי לקביעה שהאירוע נבע מהחלטה או מחדל אישי של בנימין נתניהו. באותה מידה, גם האשמות הדדיות בין הקואליציה לאופוזיציה אינן תחליף לחקירה שתבהיר מי ידע מה, מי היה אחראי על כל שלב – ואיפה בדיוק נשבר מערך ההגנה.