צמרמורת: המכתבים האחרונים שהותיר לוחם מגלן בישיבה לפני שנפל ב-7.10

שנתיים וחצי לאחר שנפל בקרבות הגבורה בעוטף עזה, ישיבת אלון מורה מפרסמת מכתבים אישיים ומרגשים שכתב הלוחם עמיחי ונינו הי״ד לרבותיו ערב גיוסו לצה"ל.

ונינו, ששימש כמפקד כיתה ביחידת מגלן, נפל ביום טבח שמחת תורה. המכתבים, שאוגדו על ידי משפחתו במחברת ״מסע מים חיים״, חושפים את עולמו הרוחני העמוק ותחושת השליחות שליוותה אותו עוד בטרם עלה על מדים.

את המכתב הראשון כתב ונינו לראש הישיבה, הרב אליקים לבנון: ״עת צאתי מהישיבה חדור אני בתחושת שליחות ואהבת הכלל, ומתוך הישיבה מתפלל לקב"ה שייתן לי את הכוחות וההכוונה להוציא מהכוח אל הפועל את תביעת נשמת האומה ממני, שאדע לתרגם את התורה הגדולה של הישיבה ולחיות אותה״.

הוא חתם במילים המצמררות: ״כעבד לאומה גדולה ונצחית, בתפילה להיות ראוי לשליחות, ומתוך שמחת התורה והקשר לישיבה ולדרכה מצרף אני לשרת בקודש״.

במכתב נוסף שפרסמה הישיבה, פנה ונינו לרב שחר אימבר, מרבני הישיבה, והודה לו על שזכה לראות בו מודל לחיים עמוקים של מסירות נפש לתורה.

״בצאתי לשרת בקודש ברצוני להודות על שזכיתי לראות מודל של חיים עמוקים, מאירים ושמחים״, כתב ונינו. הוא תיאר כיצד ספג מרבו את הקריאה המהדהדת לטובת "כלל ישראל, נצח ישראל", וחתם בתפילה: ״מתפלל שאזכה להיות ראוי לשליחות שעם ישראל מטיל עלי״.

מכתבים אלו משרטטים דמות של לוחם שתורתו לא נותרה בין כותלי בית המדרש, אלא ליוותה אותו עד לשדה הקרב. עמיחי ונינו הי״ד, שביקש במכתביו להיות "איש עם הפנים לכלל", הגשים שאיפה זו בגופו וברוחו עד רגעיו האחרונים, והותיר אחריו צוואה חיה של עומק רוחני, ענווה ומסירות אינסופית לנצח ישראל.