"כשאנחנו מאוחדים, מי יכול לנו?!"

כבכל שנה שרים וח"כים שמשו כנציגי הממשלה בטקסים הממלכתיים בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, משמש כנציג הממשלה באופקים. בנאומו אמר: ״כפי שאמרתי מיד לאחר הטבח הנורא, אני אומר שוב בראש מורכן ובכאב עצום בפניכם בני ובנות המשפחות השכולות,
הנהגת המדינה ומערכת הביטחון נכשלה במשימה על הגנת אזרחי ישראל ואני כחבר הממשלה לוקח אחריות על מה שהיה ומה שיהיה״.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, לאמו וחברתו של מתן צנגאוקר, החטוף בעזה: ״נותן לכם חיבוק גדול. אנחנו מחויבים להשיב אותו ואנחנו פועלים לשם כך״.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף, נאם לפני זמן קצר בטקס יום הזיכרון הממלכתי בבית העלמין הצבאי בנהריה, כנציג ממשלת ישראל:

"הקרבנות הללו שמסרו את נפשם עבורנו עשו זאת כדי שנהיה אנשים טובים. כדי שהמדינה שעבורה הם נפלו תהיה עוגן איתן של לכידות ואחדות בתוכנו".

שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי, בטקס יום הזכרון בנתיבות: "בימים אלו, בהם עם ישראל נלחם מלחמת קיום נגד אויבים אכזרים המבקשים להשמידו, עלינו לזכור את ערכי הצדק והמוסר ההיסטוריים, בשמם אנחנו נלחמים על ארץ נחלת אבותינו. הם באים אלינו בחרב בחנית ובכידון ואנחנו באים אליהם בשם ה׳ צבאות אלוהי מערכות ישראל. זהו הזיכרון של עמנו, ששב למולדתו אחרי אלפי שנים, וזוהי מורשתם של הנופלים.
דתיים וחילוניים, יהודים ושאינם, אנשי העיר ובני הכפר, הפסיפס שמרכיב את החברה הישראלית, נלחמים כתף אל כתף ומחרפים את נפשם בקרב על מולדתנו. כי כשאנחנו מאוחדים, מי יכול לנו?!"

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר בטקס יום הזיכרון הממלכתי בבית העלמין הצבאי באשדוד:

״אירועי השבעה באוקטובר הזכירו לכולנו – כי עלינו להישאר תמיד דרוכים ועירנים. לדחות כל מחשבה שאויבנו תאווי הרצח והאונס מורתעים, או חפצי שלום ושלווה.

בכל דור ודור הם קמים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור השיטות משתכללות, מתחכמות, הופכות לאכזריות יותר אבל השנאה אותה השנאה! דמי אחינו ואחיותנו זועקים לנו מהאדמה ומצווים אותנו להמשיך ולזכור, להמשיך ולהילחם. במגן ובחרב. עד הניצחון. והוא בוא יבוא.

הצמידות, בין ימי הזיכרון לבין יום עצמאותנו, מבהירה לנו היטב על מה מסרו יקירנו הקדושים את נפשם, ועל מה הופקדו הנשארים אחריהם״.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני בטחוני, תת אלוף (במיל׳) מירי רגב, בטקס הממלכתי בבית העלמין הצבאי בחולון: "אנו נחושים להגן על ארצנו ועל חיי אזרחינו, הקמים עלינו ימשיכו למצוא מולם צבא עוצמתי. ידינו תמיד מושטת לשלום, אך חרבינו מושחזת לקרב. יהיו הנופלים במערכות ישראל חתומים בליבנו לעד.
יהי זכרם לנו למופת, לעוז הרוח ולאמונה במדינת ישראל".

שר הרווחה יעקב מרגי בבית העלמין הצבאי בבאר שבע : "לדאבון ליבנו, ישנן משפחות שיקיריהן מוחזקים בשבי חמאס בידי מחבלים שפלים וארורים ועדיין לא הובאו לקבר ישראל. אנו איתכם, חווים את הכאב, היגון והגעגוע"

ביום הזה, כשאנו עדיין מדממים וכואבים את אירועי הטבח הנורא ב-7 לאוקטובר, שבעקבותיו נוספו למשפחת השכול משפחות רבות. ולדאבון ליבנו, ישנן משפחות שיקיריהן מוחזקים בשבי חמאס בידי מחבלים שפלים וארורים ועדיין לא הובאו לקבר ישראל, אנו איתכם, חווים את הכאב, היגון והגעגוע.

עול כבד מנשוא הושת עליכם משפחת השכול. האומה כולה שותפה איתכם היום באבלכם. יום הזיכרון עוטף ומחבק אתכם, ומאחד את כולנו בתחושת הכאב, השכול והגעגועים לקדושים שנפלו על הגנת המולדת ועל תקומת ישראל בארצו האחת והיחידה של העם היהודי".

השרה אורית סטרוק ייצגה את הממשלה בנאום ליום הזכרון בבית העלמין הצבאי בחברון: "איזה חיבור מיוחד יש במקום הקדוש הזה, חיבור בין הארץ ובין מי שמסרו את נפשם עליה. זה המקום בו היא, הארץ, שהיתה שוממה מבלי בניה, אוספת אותם, את הקדושים שלחמו עליה ולמענה, עוטפת אותם באהבה אל חיקה, מטמיעה אותם בין רגביה, כך שיהיו לעד חלק ממנה.
איזה חיבור מיוחד יש ביום המקודש הזה, יום הזכרון הלאומי שלנו: חיבור של עם ישראל כולו אל חלליו שהותירו חלל בליבו, חיבור של כאב ואהבה, של הרכנת הדגל והרכנת הראש, של הצדעה והוקרה שבוקעות מתוככי הנפש, של מחויבות עמוקה להמשיך את דרכם, להיות ראויים לקורבנם, לזקוף את קומתנו הלאומית לזכרם.
כל כך הרבה ימי זכרון ידענו בשנה הזו, כל כך הרבה דמעות על חיים יקרים שנגדעו, כל כך הרבה לוויות ותפילות "אל מלא רחמים", כל כך הרבה הורים שכולים, אחים, אלמנות, ויתומים - נדמה שכבר כמה חודשים אנחנו בתוך יום זכרון ארוך, שעוד לא נגמר...
והנה מגיע היום הזה, היום המיוחד הזה, יום הזכרון, בו אנחנו נאספים כדי לזכור:
לזכור לא רק את אשר עשה לנו עמלק, באכזריותו האיומה ובשנאתו אותנו,
לזכור לא רק את הכאב הנורא, החותך בבשר ובנפש, של הפרידה מיקירינו-אהובינו,
לזכור היטב-היטב גם את הזכות העצומה שנפלה בחלקנו, הזכות לחיות בדור של "וזכרתי את בריתי", בדור של "והארץ אזכור", בדור בו הכאב הנורא על אובדן יקירינו - הוא חלק מחבלי-הלידה של ראשית צמיחת גאולתנו.
זכו חללינו הטמונים כאן, למסור את נפשם על הגאולה ועל התקומה של עם ישראל בארצו.
דמם, שנספג באדמת ארצנו, הוא בבחינת "בדמייך – חיי!"
ואנחנו, נושאי זכרם, עלינו גם החובה להמשיך את אלה החיים, חיי עם הנצח השב לארצו, מתחבר אליה, נלחם עליה, ובונה בה מחדש את חייו, את מדינתו, את עצמאותו ועצמיותו.
יהי זכרם של הקדושים שוכני המקום הזה נר לרגלנו לעד, ומצפן להמשך דרכנו".