איך לפעול מתוך הרצון האמיתי שלי ולא לבטל את עצמי?

השבוע היה לי יום שהייתי לבד עם הילדים בבית. האיש שלי היה צריך לנסוע לעבודה מהבוקר וכל הסיטואציה של הילדים בבית והלבד היתה לי מאד לא פשוטה.
התחלתי את היום בתחושת קורבנות של "עכשיו רק 11 בבוקר...איך אני הולכת לעבור את כל היום הזה איתם??"
התמסכנתי והרגשתי הכי נורא בעולם...

חברים הציעו לי להצטרף אליהם לנסיעה לעין בוקק והקולות שעלו לי בראש היו רק: זה נסיעה ארוכה של שעה ועשרים לכל כיוון, איך אצליח לנהוג את כל זה לבד/
הדרך מסוכנת והמצב הבטחוני בארץ לא משהו עדיף שאשאר בבית/ איך אשאיר ככה את הבית מבולגן ואצא לטייל?? ועוד קול חזק שבסוכות יותר מתאים להישאר בסוכה אחרת למה בנינו אותה...

הקולות האלה כמעט וגרמו לי לוותר על אחת ההרפתקאות הכי מהנות שהיו לי השנה.

לשמחתי הרבה, בעזרת שאלה פשוטה,
הצלחתי לברר עם עצמי איך באמת נכון לי לפעול.
ושהחלטתי בסוף את ההחלטה הייתי שלמה איתה כל כולי ובפניות ושלמות בנפש להנות מכל רגע.

מה שעשיתי היה פשוט:
א. לשמוע את החששות שהיו לי ולא להתעלם מהם, כי הם היו ממשיכים לנקר לי בראש ולהציק לי.
במקום זה פשוט עניתי להם תשובות:
✔️אם אתעייף בנהיגה אבקש מאחד החברים להחליף אותי
✔️הבית יחכה, מחר אתפנה לנקות אותו בנחת
✔️מצב ביטחוני מתוח לא הולך לשתק אותי בבית. חשוב לי להמשיך לחיות ולצאת.
✔️ המצווה היא "ושמחת בחגך". עדיף לצאת ולשמוח מאשר לשבת עצובה בסוכה

שעניתי תשובות לפתע זיהיתי שהקולות האלה הם בכלל לא שלי.
הקול של המצב הביטחוני היה בכלל של האיש שלי (הקב"ט הדאגן והאוהב)
ושאר הקולות היו....של הפחד, שרצה להגן עלי סך הכל (איך אסתדר ומה יהיה) כל אלה קולות חשובים ואני לא מבטלת אותם.
אבל הם לא שלי!
ואז עברתי לשאול את עצמי את השאלה החשובה הזו: אז מה הקול שלך אומר? מה את רוצה?
הצלחתי לענות לעצמי שאני לגמרי מעדיפה את קשיי הדרך מהבאסה של למרוח איתם בבית יום שלם בלי מצב רוח,
שעשיתי כבר נהיגות ארוכות איתם בעבר ושהאמת שממש באלי לצאת.
פתאום זה היה לי ברור, מה השאלה בכלל!

בהחלטה של רגע ארזתי מהר בגדי ים, כמה מגבות, מים ונשנושים והעמסתי אותם באוטו לחויה הכי משחררת ומשמחת שיש.
הוודאות בהחלטה התחזקה לי איך שיצאנו לנסיעה,
הנופים המשגעים בדרך והמוזיקה הכיפית ששמנו ממש עשו לכולנו מצב רוח וחשבתי שאפילו רק בשביל הדרך היה שווה לצאת.
הרגשתי בת חורין אמיתית.

וחשבתי לעצמי שזה קורה לי כל כך הרבה פעמים שאני רוצה דברים אבל הרצון מכוסה במסכות של רצונות של אחרים,
ובעזרת השאלה הפשוטה הזו אפשר לזהות ולברר את הרצון האמיתי שלי.
זו השאלה: האם זה הקול שלי או הקול של מישהו אחר?
מה הקול שלי אומר?

שאני מנכיחה את הקול שלי ופועלת מתוכו,
אני נהיית שמחה.
אני מרגישה שיש לי מקום.
כי בסוף, זה הנשמה שלי החד פעמית שמביאה את עצמה לידי ביטוי ע"י רצונות ורגשות.
שאני נותנת לרצונות והרגשות מקום - אני פועלת מתוך הנשמה שלי שהיא כולה טוב צרוף, ואם כך אז ודאי שגם הרצונות שבאים ממנה הם טוב צרוף.

אני מאחלת לנו,
שתהיה לנו שנה כזו,
שהאור האינסופי של הנשמה שלנו יצא לידי ביטוי ע"י שניתן מקום לרצונות והרגשות שלנו.

שבת שלום! וחג שמחת תורה שמח שמח ומאיר באור יקרות!

נכתב על ידי שרה בן חמו, בלוגרית ויוצרת תוכן על בניית משפחה