
מדהים: עופר הישראלי מספר על המזוזות שהגיעו לעיר הנצורה בסין
נגיף הקורונה החדש שהתפרץ בווהאן שבסין, עורר בהלה עולמית, וממשיך להפיל קורבנות מידי יום בשישים מדינות שונות ברחבי העולם. קרוב ל-15 מקרים הוכרזו בישראל, ומספר דומה בארצות הברית. רק ביממה האחרונה אותרו אנשים עם תסמיני הנגיף באזרביג'אן, אקוודור, קטר, אירלנד, מונקו, פורטוגל, ערב הסעודית, סנגל, תוניס, לטביה, ירדן ואנדורה. המספרים מטפסים כל העת, מעל 93,000 מקרי הידבקות מאומתים, וכ-3200 חולים מתו במצטבר. לצד זאת כ-51,000 חולים החלימו ב"ה לאחר טיפול רפואי הולם.
נדמה שכלי התקשורת הבינלאומיים כבר עברו לדווח יותר על המתרחש במדינות המערב, אבל דווקא החדשות שהגיעו לאחרונה מסין היבשתית היכן שהכל החל, חשפו סיפור מרגש החושף טפח ממה שעובר על היהודים שנותרו נצורים מאחור במשבר הקורונה (קוביד-19 במינוח הרפואי הרשמי).
עופר, ישראלי שמתגורר בסין, מנהל יומן מאז הוטל העוצר הממשלתי על העיר וואהן, במאמץ לעצור את התפשטות הנגיף מתוך העיר. הוא אחד מ-12 מיליון איש שנאסר עליהם לצאת מהעיר ומהאיזור לבד ממקרי חירום. טיסות, רכבות, אוטובוסים ציבוריים, מערכות המטרו ורכבות הושעו ללא הגבלת זמן.
מביתו בווהאן, בירת מחוז חוביי המוכרת כמרכז הפוליטי הכלכלי והפיננסי של מרכז סין, הוא העלה אתמול בחשבון הפייסבוק שלו פוסט מרגש:
היום הוא היום ה-41 למצור.
כבר שבועיים שהשלוחים של הרבי מנסים לשלוח אלינו מזוזה.
"אתה חייב מזוזות", אומר לי ידידי הרב דובי הניג, מנהל בית חב"ד מהעיר צ'אנגדו. אנחנו חברים טובים, מאז שפניתי אליו לפני כמה שנים והצעתי לו לפתוח בית חב"ד כאן בווהאן, כי בכל מקום שיש בו בית חב"ד, מתאספת סביבו קהילה של חבר'ה ישראלים ואני מתגעגע לזה.
"כמה משפחות אתם בווהאן?", שאל אותי הרב. "רק המשפחה שלי", עניתי לו. "ועוד שנים-שלושה אנשי עסקים ישראלים וכמה סטודנטים".
"זה לא הרבה אנשים", הוא חשב בקול רם והוסיף "אבוא בקרוב לבקר אותך בווהאן. בינתיים תראה אם יש עוד יהודים בעיר שלך".
12 מיליון אנשים! גרים בעיר שלנו, ואני מתחיל לאסוף יהודים. אני מוצא את קסניה בשגרירות האמריקאית. אני מוצא את פיליפ שעובד כשף במסעדה מפורסמת פה בעיר. "אתם מישראל?", הוא שואל את עומר הבן שלי ואותי בפעם הראשונה שאכלנו שם. "אני יהודי, הוא אומר בגאווה, מטוניס. חכו, אני אכין לכם משהו מיוחד".
אני מוצא גם את דוקטור קליין, שהוא רופא של הצרפתים פה. "קליין זה שם משפחתך?", התעניינתי כשפגשתי אותו ואת משפחתו במסעדה ההודית שבקניון של איקאה. "כי דוקטור קליין זה שם יהודי". הוא צחק: "לא, אנחנו לא יהודים". אחר כך הוא פנה לשאול את הבן הצעיר שלו: "נתן, מה תרצה להזמין לאכול?".
"אתה יודע", המשכתי. "נתן, זה גם שם יהודי. גם לסבא הגדול שלי קראו נתן".
דוקטור קליין הרהר קצת, לגם מכוס המים ואמר: "בעצם, יש לנו קצת שורשים יהודיים. הסבא והסבתא שלי היו יהודים, אבל במלחמה הגדולה הם גידלו את אמא שלי כקתולית, אנחנו לחלוטין קתולים".
"דוקטור, אתה יהודי!", אני אומר לו.
הוא מסתכל עליי במבט מוזר.
תגובות
0נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם















