״הכל נכתב מראש והוכתב למנדלבליט ע״י ליאת בן-ארי ושי ניצן״ | אלי ציפורי

שי ניצן, ליאת בן-ארי ומנדלבליט עשו צחוק מהשימוע: כתב האישום נכתב על-ידי העוזרת של ליאת בן-ארי – עוד דוגמא שהכל נכתב מראש והוכתב למנדלבליט על-ידי בן-ארי וניצן - שהדליפו זאת מיד אחרי השימוע לאביעד גליקמן; חלקים גדולים מכתב האישום היו למעשה 'העתק הדבק' של כתב החשדות - לא נלקחה שום חוות דעת בנושאי רגולציה ותקשורת.

כמה תובנות על כתב האישום המופרך נגד נתניהו, שלא שונה במהותו מכתב החשדות:

• אבי וייס בדק את מסמך כתב האישום ושם לב שכתב האישום הוכן על-ידי עו"ד הדר וינשטין, העוזרת של בן-ארי. כלומר, ההדלפה לאביעד גליקמן מיד אחרי תום השימוע ומיד אחרי שפרקליטי נתניהו הגישו אלפי עמודים של טיעונים, עוד כשבן-ארי היתה באפריקה - הדלפה שלא יחול שינוי בכתב החשדות – היתה מדוייקת. מדוייקת, משמע: את כתב החשדות הכינה ליאת בן ארי והצוות שלה ושום דבר לא השפיע על זה, ממש כלום, שום עובדה, שום עד או שבירת עד באמצעים עברייניים, שום חוק, שום שימוע. ניצן, בן-ארי ומנדלבליט עשו צחוק מתהליכי השימוע ברמה הכי חמורה שעולה על הדעת. הם לא באו לשימוע עם לב פתוח ונפש חפצה – אלא עם דעה מאוד מגובשת – שכתב אישום הוא עובדה מוגמרת (למעוניינים – אתר טלקוםניוז של אבי וייס https://www.telecomnews.co.il/)

• לוח הזמנים: מפלגת הפרקליטות יחד עם מפלגת התשקורת כיוונו את החלטותיהם לשעון הפוליטי. כתב החשדות פורסם בלוח זמנים צפוף לפני מועד א' של הבחירות; בליץ של הדלפות מגמתיות, כולל מסולפות (של גיא פלג)
לפני מועד ב'; פרסום כתב האישום מיד עם החזרת המנדט של גנץ לנשיא תוך רמיזות ממערכת המשפט שנתניהו לא יוכל להרכיב ממשלה למרות חוק יסוד בעניין.

• ההחלטה מיום השימוע ארכה כחודש לערך, מהירות שיא בשלושה תיקים מאוד מורכבים ותקדימיים.
ההחלטה בתיקי חיים כץ ואביגדור ליברמן ארכה כ-10 חודשים מיום השימוע – אז איך בהיקף תיקים גדול פי כמה מתקבלת החלטה במהירות שיא? התשובה ברורה: משחק מכור.

• מה שמדהים וחמור יותר מכל הוא שהפרקליטות התעקשה לצרף את עיסקת יד2 להיקף "ההטבה", תוספת של 800 מיליון שקל.
אז ככה: ראשית, אתר הלוחות האינטרנטי יד2 שהיה בבעלות וואלה! איננו נמצא בעסקי הליבה של בזק ובקשת האישור היתה רק ליתר ביטחון בגלל הוראת חוק ארכאית; שנית, זו עסקה שהיתה מצויינת למשק הישראלי, מצויינת להכנסות המדינה ממסים ועסקה שיש לברך עליה (במיוחד כשמדובר במשקיע זר כמו אקסל שפרינגר הגרמני)
שלישית: מי שנהנה מהעסקה הוא ציבור בעלי המניות בבזק ולא רק אלוביץ', כי משפחת אלוביץ' מחזיקה בשרשור רק 10% ממניות בזק, כך שאין בעסקה הזו שום "הטבה" – זו עסקה טובה מאוד למשק הישראלי, טובה מאוד לבעלי המניות של בזק וטובה מאוד לקופת המדינה. איך בדיוק אפשר לשרבב את עסקת מכירת יד 2 לכל הסיפור הזה? זו עסקה בין וואלה! לחברה זרה, מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מה בדיוק טוענת הפרקליטות? שנתניהו אישר עסקה לגטימית למכירת יד 2?

• הפרקליטות: "העורכים והכתבים ב'וואלה!' הפעילו לעיתים על עצמם 'צנזורה עצמית' כך שפרסומים ביקורתיים פוטנציאליים הנוגעים לך ולבני משפחתך צונזרו מראש ולא יצאו אל האור". זו קביעה מגוחכת, כי אם העורכים והכתבים הפעילו צנזורה עצמית, איך הסיקור נותר בכל זאת שלילי? הפרקליטות לא העלתה על דעתה שאולי חבורת העיתונאים עם האג'נדות הפוליטיות הברורה שלהם לשמאל הגזימה בסיקור שלילי כנגד נתניהו? היא לא העלתה על דעתה שהעדויות שניתנו על-ידי החבורה הזו הן מוטות, מוגזמות ואינן אובייקטיביות? ואם כבר משתמשים במושג "צנזורה עצמית" – אפשר להכיל אותה על כל כלי תקשורת בישראל.

• לכל אורך כתב האישום בנושא בתיק 4000 אין, כצפוי, שום ראיית זהב, שום אקדח מעשן, שום הקלטה. מה יש? תיאורי נסיבות ותיאורי התזה שעליהם בנתה הפרקליטות את כל התיק המופרך הזה:
"כל אחד מהצדדים ידעו כי כל אחד מהם מחזיק באינטרס משמעותי שהצד השני הוא בעל יכולת לקדמו"; "נתניהו ידע והבין כי אלוביץ' ואתר 'וואלה' שבשליטתו יכולים לשפר את הסיקור התקשורתי של נתניהו";
״הסיקור הוא בעל ערך ומשמעות רבה עבור נתניהו״
(שטויות! אתר וואלה חסר כל השפעה פוליטית)
"לנתניהו היה אינטרס בשיפור הסיקור התקשורתי על רקע אינטרסים נקודתיים שהיו לו בשיפור הסיקור בתקופת הבחירות"
(שוב, אין שום השפעה לסיקור כזה או אחר בוואלה על הבחירות!)
"כך הבינו הנאמים כי בכוחו של נתניהו קדם את האינטרסים של אלוביץ' ושל בזק"
(איך זה מתיישב עם העובדה ששני הרגולטורים הבכירים ביותר – ראש רשות ההגבלים העסקיים ויו"ר מועצת הכבלים והלוויין וגם ארבעה סמנכ"לים במשרד התקשורת – אישרו את המיזוג?).

לאורך כל כתב האישום, מתארת הפרקליטות איזשהו "תיאום", "הבנות" ו"ציפיות" של שני הצדדים, כאילו שהדברים מוכחים מעל לכל ספק!
אבל למעשה זו התיזה שבנתה הפרקליטות ללא כל תמיכה בראיות, אלא נסיבות שפולשות לשדה המוקשים וקופת השרצים של יחסי פוליטיקאים ותקשורת.

• חשבתי שאגלה בנספחים איזו הפתעה, למשל, חוות דעת של מומחי רגולציה או תקשורת. כמובן שלא היו כאלה וזה רק ממחיש את הבורות הרגולטורית, הכלכלית והתקשורתית של תיק 4000.
הפרקליטות לא עשתה שום מאמץ כדי לגבות את התיזות שלה במומחי רגולציה או במומחי תקשורת. היא אפילו לא עשתה שום מאמץ כדי לנטר את המידע באתר וואלה בתקופה הרלוונטית כדי לראות שלא היה סיקור אוהד לנתניהו ומרבית התעבורה שם היתה נגד נתניהו. צריך לאמר זאת בצורה הכי ברורה: וואלה! היה אתר שמאלני שמורכב מאנשי שמאל – וברגע שאמרו להם שהם הגזימו – הם הפכו את זה ל"צנזורה עצמית". בשביל הפרקליטות ניסיון לאזן במשהו את הסיקור השלילי הוא שוחד. עולם הפוך.

• הפרקליטות איננה רוצה משפט כי במשפט תיפתח קופת השרצים הזו, וייתכן שתיפתח גם קופת השרצים הפלילית של הפרקליטות מול התקשורת. מה שבטוח תיפתח קופת השרצים של פוליטיקאים נוספים כמו יאיר לפיד, ציפי לבני, איתן כבל ועוד – כל אותה אכיפה בררנית שרובצת על התיקים הללו – שעל-פי דעת משפטנים רבים עשוייה לפסול את כתב האישום.

• קולו של מנדלבליט היה אתמול די מרוסק בנאומו, הוא המעיט להישיר מבט לעיתונאים ונצמד להודעות הדוברות, שנראתה כמי שנכתבה והוכתבה על-ידי שי ניצן. במהלך נאומו הוא כינה את השיח בין נתניהו למוזס כ"שיח מושחת". יועץ משפטי לממשלה צריך להיות הרבה יותר זהיר ולהוסיף לפחות את המילה "לכאורה". אבל מנדלבליט לא נזהר כלל – הקביעה "מושחת" כבר הדהדה במסדרונות משרד המשפטים חודשים ארוכים והמהדהדים היו שי ניצן וליאת בן-ארי.

• מנדלבליט לא התייחס בנאומו ולו במילה אחת ל״תקלות״(כדיברי הפרקליטות) הרבות, חלקן עבריינות, בחקירות בתיקי נתניהו. נהפוך הוא – הוא גיבה לחלוטין את ניצן ובן-ארי והוקיע בחריפות את כל המבקרים על תיאורית "הקונסיפרציות". ההגנה האוטומטית על המערכת שלו והניסיון לגמד את כל ה״תקלות״ ל"טעויות בתום לב" לא מגבירות את האמון המרוסק בלאו הכי במערכות המשפט, אלא רק מדרדרות אותו. הטעויות והתקלות בפרקליטות הן תמיד "בתום לב", אבל טעויות ותקלות אצל נאשמים הם לעולם אצלם עם כוונת פליליות.

• זו הסיבה שצריכה לקום וועדת בדיקה להתנהלות הפרקליטות (השר אוחנה יכול להקים אותה) וכמובן גם גוף ביקורת אפקטיבי לעבודת הפרקליטות שכרגע נמצאת מחוץ לכל ביקורת ומעל לכל חוק.