מרגש: חייל הציל חייה של אם לשני ילדים

 

יעל שפר, בת 57, אמא לשניים. ירושלמית דור עשירי. בעברה החזיקה בתפקיד מיוחד מאוד- יועצת הספרות של הנשיא שמעון פרס ז"ל. פרס שהיה ידוע באהבתו הגדולה לספרות ולשירה קיים במשכן הנשיא אירועי ספרות ומפגשים עם כותבים ואנשי רוח לקהל הרחב, ואת הכל הובילה יעל שפר. היא זוכרת כיצד פרס התרגש והתכונן לקראת כל אירוע שכזה. "זכור לי שהוא היה מתקשר אלי מידי פעם בשעות הבוקר המאד מוקדמות כדי לשוחח על שיר שריגש אותו, ספר שריתק אותו או מאמר שצד את עיניו" היא מספרת.

 

לאחר שפרס סיים את כהונתו, יעל ששימשה גם כמנהלת האומנותית של יריד הספרים הבינלאומי, הקימה מיזם חדש בשם ״זוטות״- סטודיו וגלריה חברתית, שכל מטרתה היא לתמוך בנשים יוצרות שמחפשות מקום להציג בו את יצירותיהן, ולתמוך גם במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בירושלים.

אך כמו בספרים הייתה תפנית לא צפויה בעלילה, ברגע בו התבשרה בלי שום הכנה כי היא חולה בלוקמיה- סרטן הדם. "זה היה כמובן רגע מטלטל ובלתי נתפס" מספרת יעל, "הייתי אישה בריאה, ספורטיבית ומאוד פעילה, וכשזרקו לי את המילה 'לוקמיה' ברגע אחד הרגשתי שעולמי ועולם הקרובים אלי כבר לא יהיה דומה לזה שהכרנו, ההלם היה מוחלט, אבל הבנתי שזו עוד תחנה במסלול חיי ושעליי לשמור על אופטימיות ולהתרכז בריפוי ולא במחלה".

 

 

 

וכך מצאה עצמה יעל נאלצת לעבור מסע קשה ומפרך של התמודדות וטיפולים כולל אשפוז ארוך בבידוד. אך למרות כל זה יעל נשארה אופטימית. "הייתי ונותרתי מאוד אופטימית" היא מספרת, "זה קרה בזכות הרופאים שטיפלו בי וחיזקו אותי ללא הרף. הם אמרו שאכן צפוי לי מסע ארוך ומפרך אבל בסופו יהיה בסדר, והאמירה הזו ליוותה אותי לאורך כל הדרך".

 

גם בני משפחתה הקרובה היו שם בשבילה כל הזמן, ויעל התעקשה שימשיכו לשמור על שגרה ולהמשיך בחיים ולא להיות מרוכזים רק במחלה כדי שהיא לא תהפוך להיות מרכז חייהם.

 

על תקופת האשפוז בבידוד היא מספרת: "התייחסתי לתקופה הזו כהזדמנות להתבונן פנימה, לעבוד, להתפלל, לעשות דמיון מודרך עד הרמה התאית, ולהיות כמה שיותר אופטימית,. לא ליפול ולשמור על שגרה בתוך האטרף שסביבי. הייתה לי תחושה פנימית שאני אעבור את זה".

 

והתחושה הזו אכן התממשה. בתוך המאגר הלאומי למח עצם של עזר מציון נמצאה התאמה נדירה של מאה אחוז עבור יעל. היא לא ידעה עליו כלום מלבד שמדובר  בחייל משוחרר. "הייתי מאוד סקרנית לגביו" היא נזכרת, "דמיינתי אותו בעיני רוחי והענקתי לו גם שם כדי שאני אוכל לדבר איתו: קראתי לו 'נועם' כדי שהכל יעבור בדרכי נועם, ואכן כך היה".

תהליך ההשתלה עבר בהצלחה, ולאחר שנה של התאוששות התקיים המפגש המרגש בו לראשונה יעל ובני משפחתה הגיעו לפגוש את אותו תורם מח עצם שהציל את חייה.

 

אז לא קוראים לו נועם. קוראים לו צבי נדיבי, בן 27 כיום. הוא הצטרף למאגר מח העצם של עזר מציון במסגרת הגיוס לצה"ל בבקו"ם. לאחר שכבר השתחרר קיבל את הטלפון מעזר מציון ואת הבשורה כי נמצא מתאים להצלת חיים. את התרומה הוא ביצע שבוע לפני הטיול הגדול לחו"ל אחרי הצבא.

על המפגש מספרת יעל: "זה היה מפגש מטלטל ובלתי נתפס בכלל. התחושה הזו שאני עומדת מול אדם צעיר, בגילם של ילדיי, שבזכותו אני חיה ומתהלכת בעולם הזה, זו תחושה ממש סוריאליסטית. כשפגשתי אותו הרגשתי תחושת תודה והוקרה על כך שזכיתי בכלל לפגוש אותו, על זה שהוא כזה איש מקסים, על הנדיבות יוצאת הדופן שהוא הפגין כלפיי למרות שאני זרה".

 

מצדו של צבי הוא מספר על הפגישה "כשעושים את זה לא כל-כך מבינים מה זה אומר, פשוט באים, עושים כמה בדיקות, מתחברים לצינורות למספר שעות. עכשיו, במפגש לאחר שנה, הכול לובש צורה, פנים, משפחה. זה מדהים וזכות גדולה שיכולתי לקחת בזה חלק".

 

במבט לאחור, על אותה תקופה בה התמודדה עם הסרטן בבתי החולים מסכמת יעל: "המפגשים המרגשים והבלתי נתפסים עם אנשים טובים לאורך כל הדרך, כל כך הרבה אנשים שמתנדבים ועסוקים בלהקל ולצמצם את הסבל של החולים, שתורמים מזמנם ומכישוריהם כדי לעזור לחולי סרטן, זו חוויה מלאת חסד וטוב לב שפתחה אותי לעולמות שלצערי הגעתי אליהם אבל הצלחתי לראות בתוכם את היופי, את האנושיות הבלתי נגמרת".

"בכל מפגש בין תורם לנתרם, כשאני עדה להכרת התודה מצד אחד ולמחויבות האישית שלנו זה לזה מצד שני, אני נטענת בכוחות חדשים להמשיך ולסייע ביחד עם כל משפחת עזר מציון במלאכת הצלת החיים," מסכמת ד"ר ברכה זיסר, מנהלת ומייסדת המאגר הלאומי לתורמי מח עצם בישראל.