התיישבות בלתי חוקית של משפחה בדואית מעכבת בנייה של מאות יחידות דיור בבאר יעקב

במרכז שכונה חדשה הנבנית בבאר יעקב נמצאות חלקות בשטח של כ-75 דונם המיועדת לבנייה למגורים של מאות יחידות דיור. החלקות הן בבעלות בעלים פרטיים, ביניהם תא"ל במיל' אביגדור קהלני. בשנת 2016 פלשה למתחם משפחה מהפזורה הבדואית, הקימה שם מבנים לא חוקיים ביניהם מבנה למגורים, מחסן, אוהלים ומכלאה לבקר.

בעלי הקרקעות פנו למשטרה ולוועדה המקומית מספר פעמים בבקשה לפנות את הפולשים, מתוך רצון לקדם את הבנייה במתחם, אולם המשטרה הפנתה אותם לבית המשפט.

בעלי הקרקע באמצעות עוה"ד יהושע ועומר דיאמנט הגישו בחודש מאי, 2018, תובענה לסילוק יד של הפולשים מהקרקע. נציג המשפחה, עבד אל האדי אבו גאנם, הגיש בקשת רשות להתגונן נגד הפינוי וטען כי הוא יושב במקום כבר מאז שנת 1980 והוא בעל רשות בלתי חוזרת להשתמש במקרקעין.

לטענתו אביו והוא עבדו בפרדס שהיה במקום ובעל הפרדס שהיה חייב להם כסף התיר להם להשתמש בקרקע. אבו גאנם טוען כי בעל הפרדס היה בלונדיני זקן שהוא אינו זוכר את שמו ושהלך לעולמו בשנת 1985. ביום 31.10.2018 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן, וביום 19.11.2018 ניתן פסק הדין.

בדיון התברר כי יש לאבו גאנם דירה בעיר רמלה בה מתגוררת משפחתו והוא עם חלק מבני משפחתו מגיעים למקום מדי יום, עובדים בו ולעיתים ישנים שם. במשך השנים הוא קיבל מספר צווי הריסה למבנים שבנה וכל פעם הרס אותם ובנה מחדש בפעם האחרונה בשנת 2016

בפסק הדין נכתב בין היתר כי : "טענתו העיקרית של המבקש ביחס לשטח המוחזק היא לקבלת רשות להשתמש במקרקעין מאת "בלונדיני זקן" שהלך לעולמו בשנת 1985-1986. המבקש לא זוכר את שמו של אותו אדם שאינו בין החיים עוד ולפיכך אף אם תתקבל הבקשה לא יוכל להוכיח את הרשות הנטענת מעבר להצהרתו כפי שניתנה בשלב זה. מדובר אפוא ברשות שאין כל אפשרות להפריכה נוכח פטירת אותו אדם, ומנגד אין דרך להוכיחה למעט האמירה שכבר הובאה. האמירה לא מסתייעת בכל ראייה נוספת, וממילא לא נטען כי לאותו אדם ניתנה הסמכות להבטיח הבטחות כאמור.

טענת המבקש לא יכולה להתיישב עם הבעלות הרשומה בחלקות שבמקרקעין. החלקות היו בבעלות המשיבה 1 ( אולמי ראשון ) משנת 1972, עובר לרשות הנטענת, ולא נטען כי הרשות ניתנה מטעם מי מבעלי הדין. טענות אלה רשאי המבקש להפנות כלפי "הזקן הבלונדיני" או יורשיו, ולא כלפי המשיבים משלא נטען כי אלו נתנו או אשררו את הרשות לכאורה.

פיצויים בגין המחוברים לא הוכחו אף הם, משמדובר במחוברים שהוקמו שלא בהתאם להוראות הדין... מטרת הפיצוי היא להעמיד את המפוצה במצב שהיה עומד אלמלא עילת הפיצוי, אולם בניה לא חוקית לא מקנה זכות או ציפייה מצד המקים". עוד נקבע כי "מוסד הרישיון במקרקעין מעורר קשיים לא פשוטים לרבות את השאלה האם בכלל יש מקום להכיר ברישיון לאחר תחולתו של חוק המקרקעין... רישיון במקרקעין אינו מוכר כזכות במקרקעין כהגדרתה בחוק ואכן נדמה שבמשפט הציבורי מוסד הרישיון במקרקעין שנוצר מכללא חלף מהעולם".

בית המשפט פסק לכן כי אבו גאנם אינו מציג הגנה לכאורה כנגד התביעה ולכן אינו רשאי להתגונן כנגד התביעה, והתביעה התקבלה במלואה בהיעדר כתב הגנה.