צילום: Shutterstockהליכות קצרות או רצופות: מה מוריד סוכר?
הליכה מהירה שמפזרים לאורך היום שיפרה את ויסות הסוכר בדם יותר מאשר אותה כמות הליכה ברצף אחד. כך עולה ממחקר אקראי שפורסם היום בכתב העת Obesity, שבו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת קולורדו ומהמרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת.
אותה כמות הליכה, שתי שיטות
בניסוי השתתפו 30 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה, 16 נשים ו־14 גברים, בגיל ממוצע של כ־34 שנים. מדד מסת הגוף הממוצע היה 29.5. כולם תיארו אורח חיים יושבני, עם יותר משש שעות ישיבה ביום. במשך שישה שבועות התבקשו להשלים 45 דקות של הליכה מהירה ביום, חמישה ימים בשבוע. חלקם ביצעו את ההליכה באימון אחד רצוף, והאחרים פיצלו אותה להליכות קצרות לאורך היום.
היקף הפעילות הכולל וההוצאה האנרגטית השתנו באופן דומה בשתי הקבוצות. ההבדל היה בדפוס הישיבה: רק בקבוצה שפיצלה את ההליכות נרשמה ירידה בפרקי הישיבה הממושכת. כלומר, לא עצם ההליכה לבדה הסבירה את הפער, אלא האופן שבו היא פוזרה והפסיקה ישיבה ארוכה.
הסוכר בטווח, התנודות ירדו
רגישות הגוף לאינסולין לא השתפרה באופן מובהק באף אחת מהקבוצות. עם זאת, במבחן סבילות לסוכר שניתן דרך הווריד, הקבוצה שפיצלה את ההליכות הציגה שינוי חיובי יותר בפינוי הסוכר מהדם, בהשוואה לקבוצה שהלכה ברצף.
גם במעקב בחיי היומיום, באמצעות מד סוכר רציף, נמצא יתרון לפיצול. הזמן שבו רמות הסוכר נשארו בטווח היעד עלה בקבוצה זו מ־82% ל־94% מהזמן, וגם התנודתיות בערכי הסוכר הייתה נמוכה יותר מאשר אצל מי שהשלימו הליכה אחת ארוכה.
לא רק כמה הולכים, גם מתי
"הממצאים שלנו מרמזים שאופן פיזור הפעילות הגופנית לאורך היום עשוי להיות חשוב בדיוק כמו היקף הפעילות עצמו", אמרה ד"ר אודרי ברגוניין מאוניברסיטת קולורדו ומהמרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת, אחת ממחברות המאמר. לדבריה, במקום להסתמך רק על אימון אחד רצוף, הפסקות קבועות של ישיבה ממושכת בהליכות קצרות עשויות לתרום לוויסות הסוכר בדם, במיוחד בקרב אנשים הנמצאים בסיכון לסוכרת מסוג 2.
המחקר היה קטן יחסית ועקב אחרי 30 משתתפים בלבד, ולכן יש צורך במחקרים נוספים כדי לבחון אם התוצאה חוזרת באוכלוסיות גדולות ומגוונות יותר. המידע אינו מהווה המלצה רפואית.
תגובות
0נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם














