הנדסת תודעה במסווה של סקר? כך מנסים להשפיע עליכם בבחירות | ברקת מיכאלי

בשנת 2000, במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית, קיבלו מצביעים בדרום קרוליינה שיחות טלפון מאנשים שהציגו את עצמם כעורכי סקר. אלא שבמקום להסתפק בשאלה למי בכוונתם להצביע, נשאלו חלקם שאלות שנועדו להציג את המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין באור שלילי. באחד המקרים דווח כי נער בן 14 קיבל שיחה שבה תואר מקיין כשקרן ונוכל. במקרה אחר הופצה באמצעות שאלה טענה גזענית ושקרית על בתו המאומצת.

זה לא היה סקר דעת קהל רגיל, אלא דוגמה לתופעה המכונה Push Polling, שבה משתמשים במראית עין של מחקר כדי להעביר מסרים פוליטיים. מקיין האשים את מחנה יריבו ג'ורג' בוש, אך זהות האחראים לשיחות לא הוכחה ובוש הכחיש מעורבות.

המקרה ממחיש כיצד עצם הצגת השיחה כסקר עשויה להעניק אמינות למידע שהמטרה שלו אינה למדוד את דעת הציבור, אלא להשפיע עליה.

כשהסקרים קובעים על מה מדברים

השפעה פוליטית באמצעות סקרים אינה מחייבת הפצת מידע שקרי. לעיתים היא עשויה להתרחש גם כאשר סקר מקצועי הופך לבסיס לסיקור תקשורתי נרחב.

בבחירות בבריטניה בשנת 2015 הציגו הסקרים במשך שבועות תמונה של מרוץ צמוד בין השמרנים ללייבור. על בסיס התחזיות הללו התמקד חלק ניכר מהסיקור התקשורתי באפשרות שאף מפלגה לא תזכה ברוב ובשאלה כיצד תורכב ממשלת קואליציה.

אלא שכאשר נספרו הקולות התברר כי השמרנים זכו ב-37.7% מהקולות בבריטניה הגדולה, לעומת 31.2% ללייבור, והשיגו רוב בפרלמנט. מחקר שהתפרסם בכתב העת של החברה המלכותית לסטטיסטיקה קבע כי הסיבה העיקרית לטעות הייתה מדגמים לא מייצגים.

המשמעות הייתה רחבה יותר מטעות במספרים. במשך מערכת הבחירות ניהלו המפלגות וכלי התקשורת דיון שהתבסס על תמונה שהתבררה כשגויה. חוקרים מבית הספר לכלכלה של לונדון ציינו כי התחזיות השפיעו על אסטרטגיות המפלגות ועל אופי הסיקור.

האם מצביעים נמשכים למי שמוצג כמנצח?

אחת התופעות שנחקרו בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית היא אפקט העדר (Bandwagon Effect), שלפיו הצגת מועמד כמוביל עשויה להשפיע על חלק מהבוחרים לתמוך בו. ההסבר האפשרי הוא שמעמדו של מועמד כמוביל יוצר סביבו תפיסה של הצלחה, תמיכה ציבורית רחבה או סיכוי ממשי להגיע לשלטון.

עם זאת, המחקרים אינם מוכיחים שכל פרסום סקר גורם לבוחרים לעבור למועמד המוביל. ישנם גם מקרים שבהם מצביעים עשויים דווקא להזדהות עם המועמד החלש. ועדה מיוחדת של בית הלורדים הבריטי שבחנה את הנושא קבעה כי הראיות להשפעות הללו אינן חד־משמעיות.

ובכל זאת, הוועדה הביעה חשש מהשפעת הסקרים על הנרטיב התקשורתי שמלווה מערכות בחירות. החשש אינו נוגע רק למספר המנדטים שמקבל מועמד, אלא גם לאופן שבו המספרים הופכים לכותרות, לפרשנויות ולשיחות על מי מסוגל לנצח ומי כבר איבד את סיכוייו.

אפשר להשפיע גם באמצעות השאלות

לא רק פרסום התוצאות עשוי להיות בעייתי. גם הדרך שבה עורכים סקר יכולה להשפיע על הממצאים שלו.

מרכז רופר לחקר דעת הקהל באוניברסיטת קורנל מזהיר מפני סקרים שבהם נעשה שימוש בניסוחים מוטים, מפרסום חלקי של תוצאות ומבחירת נתונים שמשרתים את מזמין הסקר. כאשר השאלות מנוסחות באופן שמוביל את הנשאל לתשובה מסוימת, התוצאה עלולה לשקף גם את השפעת הניסוח ולא רק את עמדתו המקורית.

חשוב להבחין בין סקר מקצועי, שגם בו עשויות להתרחש טעויות, לבין פעילות פוליטית המתחזה לסקר. במקרה השני המטרה אינה לאסוף מידע אמין, אלא להשפיע על האדם שמשיב לשאלות.

לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת על מועמד שמזנק או מתרסק, כדאי לבדוק לא רק כמה מנדטים הוא קיבל, אלא גם מי ערך את הסקר, מי הזמין אותו, מה היה גודל המדגם, כיצד נוסחו השאלות והאם הפערים נמצאים בתוך טווח הטעות הסטטיסטית.

ההיסטוריה מלמדת שסקרים יכולים לטעות, שהצגתם יכולה להשפיע על השיח הפוליטי ושיש מי שניצלו את המוניטין של מחקרי דעת קהל כדי לקדם מסרים פוליטיים. ההבחנה בין התופעות הללו היא המפתח להבנת מה שמופיע על המסך בתקופת בחירות.