המלחמה בתימן, שנדחקה במשך שנים לשולי תשומת הלב העולמית, חזרה בשבועות האחרונים למרכז הבמה. החות'ים חידשו מתקפות טילים וכטב"מים נגד סעודיה וכוחות הנתמכים בידי סעודיה פתחו מחדש במערכה נגד הארגון בתימן.

בסוף השבוע הגיע העימות גם עמוק לתוך סעודיה. לפי העדכון האחרון של Reuters, מתקפת החות'ים על נמל התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד גרמה למותם של 13 בני אדם ולפציעתם של יותר מ-300. יממה לאחר מכן דווח על תקיפה נוספת בנמל התעופה ועל יירוט טיל שיוט בסמוך אליו. החות'ים קיבלו אחריות לשורה של תקיפות נגד יעדים סעודיים ובהם שדות תעופה ומתקני נפט, בעוד סעודיה הגבירה מחדש את התקיפות בתימן.

כדי להבין למה סעודיה והחות'ים שוב נלחמים, צריך לחזור אחורה ובעיקר להבין שהחות'ים אינם פשוט "צבא איראני בתימן".

מי הם בכלל החות'ים?

החות'ים, ששמם הרשמי הוא אנסאר אללה, צמחו בצפון תימן מתוך תנועת התעוררות של האסלאם הזיידי, זרם שיעי מקומי השונה באופן משמעותי מהשיעה התריסרית הנהוגה באיראן. התנועה ניהלה כבר בין 2004 ל-2010 סדרת מלחמות נגד שלטונו של נשיא תימן דאז, עלי עבדאללה סאלח.

כלומר, איראן לא הקימה את החות'ים. לתנועה יש שורשים תימניים, היסטוריה מקומית ואינטרסים משלה.

אלא שבמהלך השנים נוצרה בינה לבין איראן שותפות הולכת ומתהדקת. איראן והחות'ים חולקים עוינות כלפי ארה"ב וישראל, התנגדות לסעודיה ותפיסה רחבה יותר של "ציר ההתנגדות". חוקרים ב-CFR מתארים אותם לאו דווקא כ"פרוקסי" הנתון לפקודות מאיראן, אלא כשותף איראני בעל מידה משמעותית של עצמאות.

הפריצה הגדולה שלהם הגיעה ב-2014, כשכבשו את צנעא, בירת תימן, והדיחו למעשה את הממשלה המוכרת בינלאומית. הם המשיכו להתקדם דרומה וב-2015 נמלט הנשיא עבד רבו מנסור האדי מהמדינה.

זה היה הרגע שבו סעודיה נכנסה למלחמה.

למה סעודיה בכלל נכנסה לתימן?

עבור ריאד, השתלטות החות'ים על חלקים נרחבים מתימן לא נתפסה כעוד הפיכה במדינה ענייה ושסועה, אלא כאיום ביטחוני ישיר.

לאורך גבולה הדרומי של סעודיה התבסס ארגון חמוש, עוין ובעל קשרים הולכים ומתהדקים עם איראן, יריבתה המרכזית של הממלכה. בהמשך פיתחו החות'ים גם יכולות טילים, כטב"מים וטילי שיוט שאפשרו להם לפגוע עמוק בתוך שטח סעודיה.

במרץ 2015 הובילה סעודיה קואליציה ערבית ופתחה במבצע צבאי שנועד לבלום את התקדמות החות'ים ולהחזיר לשלטון את הממשלה התימנית המוכרת בינלאומית. מבחינת ריאד, ההתערבות נועדה בראש ובראשונה למנוע התבססות של כוח עוין בגבולה ולהגביל את התרחבות ההשפעה האיראנית בתימן. בהמשך הפכה גם השליטה לאורך חופי הים האדום ובאזור באב אל־מנדב לאינטרס אסטרטגי מרכזי.

אלא שהמערכה, שאמורה הייתה להיות מוגבלת יחסית, התארכה במשך שנים ללא הכרעה ברורה. החות'ים שרדו, הרחיבו את יכולותיהם הצבאיות והפכו לשחקן אזורי משמעותי הרבה יותר.

אז מי מממן ומחמש את החות'ים?

כאן התשובה מורכבת יותר מ"איראן".

איראן היא המקור החיצוני החשוב ביותר לתמיכה הצבאית בחות'ים. צוות המומחים של האו"ם קבע כי ללא תמיכה זרה אין לחות'ים יכולת עצמאית לפתח ולייצר חלק ממערכות הנשק המורכבות שבהן הם משתמשים ובהן טילים בליסטיים, טילי שיוט, טילים נגד ספינות, מערכות נ"מ וכטב"מים מתקדמים. המומחים מצאו גם דמיון משמעותי בין מערכות שבידי החות'ים לבין מערכות איראניות.

משרד האוצר האמריקני מתאר רשתות בינלאומיות להעברת כספים, נפט, רכיבים דו-שימושיים ואמצעי לחימה לחות'ים. בדוח אמריקני מ-2026 נכתב כי הארגון נהנה גם מרשתות ה"בנקאות בצללים" האיראניות ומשתמש בחברות קש, הברחות ומערכות פיננסיות במספר מדינות לצורכי רכש צבאי.

אבל החות'ים אינם תלויים רק בכסף איראני. בשטח שעליו הם שולטים הם בנו מערכת כלכלית עצמאית למדי: גביית מסים ומכס, זכאת, היטלים על עסקים, הכנסות מדלק, החרמת נכסים ושליטה בחלקים ממערכת התקשורת והבנקאות.

מרכז צנעא למחקרים, המסתמך בין היתר על צוות מומחי האו"ם, מציין כי החות'ים גובים סכומים משמעותיים גם מענף התקשורת לבדו. במילים אחרות, איראן מחזקת ומחמשת אותם, אבל החות'ים כבר מחזיקים גם במנועי מימון מקומיים המאפשרים להם לקיים כוח צבאי ושלטוני משל עצמם.

אם כך, למה סעודיה הפסיקה להילחם בהם במשך שנים?

מפני שסעודיה הבינה שהמחיר של המלחמה גבוה ושניצחון צבאי מלא אינו בהישג יד.

הפסקת האש בחסות האו"ם ב-2022 עצרה במידה רבה את הלחימה הישירה וגם לאחר שתוקפה הרשמי הסתיים נשמרה במשך שנים רגיעה יחסית. סעודיה ניהלה עם החות'ים מגעים ישירים, בתיווך עומאן, בניסיון להגיע להסדר ארוך טווח שימנע חזרה לעימות רחב.

לריאד היה גם אינטרס כלכלי ברור ביציבות. בשנים האחרונות משקיעה סעודיה סכומי עתק בתיירות, תשתיות, ספורט, טכנולוגיה ומשיכת חברות ומשקיעים זרים במסגרת חזון 2030. חזרה של טילים וכטב"מים למרחב הסעודי ובוודאי פגיעה בערים מרכזיות או במתקני אנרגיה, מאיימת ישירות על התדמית של יציבות וביטחון שהממלכה מבקשת לבסס.

לכן במשך תקופה ארוכה האינטרס הסעודי היה פחות ניסיון להגיע להכרעה צבאית מלאה בצנעא ויותר לצמצם את האיום על שטח הממלכה, לשמור על גבול דרומי שקט ולמנוע חזרה למלחמה רחבה. אלא שהאיזון הזה קרס.

למה הכול מתפוצץ דווקא עכשיו?

המתיחות בין סעודיה לחות'ים הלכה והחריפה במהלך 2026, על רקע ההסלמה האזורית והמאבק המחודש על השליטה בחופי מערב תימן ובנתיבי השיט בים האדום. בחודשים האחרונים חזרו החות'ים להפעיל לחץ צבאי על סעודיה באמצעות טילים וכטב"מים ובמקביל הרחיבו את פעילותם באזור באב אל־מנדב.

בספטמבר נרשמה נקודת מפנה משמעותית, כאשר החות'ים יצאו למתקפה מהירה לאורך החוף המערבי והשתלטו על שטחים אסטרטגיים באזור באב אל-מנדב. ב-11 בספטמבר דיווח Reuters, מפי מקורות בממשלה התימנית, כי החות'ים השתלטו גם על האי פרים, השוכן בלב המצר ועל העיירה החופית ד'ובאב. ההתקדמות חיזקה משמעותית את אחיזתם בסביבת אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם.

בתחילת אוקטובר פתחו כוחות הממשלה התימנית, בגיבוי סעודי, במתקפת נגד לאורך החוף. משרד ההגנה התימני ומקורות צבאיים מסרו כי הכוחות הצליחו להשתלט מחדש על אזורים סביב באב אל־מנדב ועל מוח'א, אך הלחימה באזור נמשכה והשליטה בחלק מהשטחים נותרה דינמית. מאז החריף העימות במהירות והחות'ים הרחיבו את התקיפות גם לשטח סעודיה, לרבות שדות תעופה ומתקני אנרגיה.

למה כולם נלחמים דווקא על באב אל-מנדב?

כי לפעמים כמה עשרות קילומטרים של ים שווים יותר מאלפי קילומטרים של מדבר.

באב אל-מנדב מחבר בין הים האדום למפרץ עדן ומשם לאוקיינוס ההודי. ספינה העוברת מתעלת סואץ לאסיה צריכה לעבור בו. לפי CFR, נתיב הים האדום משמש בשגרה כ-12% עד 15% מהסחר הימי העולמי.

והחשיבות שלו עלתה עוד יותר בעקבות השיבושים במצר הורמוז. לפי נתוני מינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב, ברבעון השני של 2026 עברו דרך באב אל-מנדב כ-8.1 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום, לעומת 5.6 מיליון ברבעון הראשון.

עבור סעודיה, מדובר גם ב"יציאת החירום" שלה במקרה שמצר הורמוז נפגע. הממלכה יכולה להעביר נפט בצינור ממזרח המדינה למערב, אל נמל ינבוע שעל הים האדום, ומשם לשווקים העולמיים.

כלומר, אם איראן מסוגלת לאיים על הורמוז ובמקביל בעלת בריתה בתימן מסוגלת לאיים על באב אל-מנדב, נוצר מנוף לחץ אדיר על שוק האנרגיה העולמי.

וזה בדיוק מה שהופך את החות'ים להרבה יותר מבעיה תימנית.

ומה איראן מרוויחה?

מבחינת איראן, החות'ים מספקים שילוב נדיר של יתרונות: הם מסוגלים ללחוץ על סעודיה מדרום, לשגר לעבר ישראל, לאיים על כוחות אמריקניים ועל ספנות בינלאומית ובעיקר לפעול בסביבת באב אל-מנדב. כל זאת מבלי שאיראן עצמה נדרשת לשלוח צבא גדול לתימן.

הקשר הצבאי הפך בשנים האחרונות עמוק יותר. AP דיווחה בספטמבר כי יועצים ממשמרות המהפכה סייעו לחות'ים במהלך המתקפה שבה השתלטו במהירות על חלקים מהחוף המערבי. גם משרד האוצר האמריקני וצוות מומחי האו"ם תיעדו לאורך השנים רשתות רכש, הברחה ותמיכה איראניות.

אבל חשוב שוב לסייג, האינטרסים חופפים, אך החות'ים אינם בהכרח מבצעים כל פקודה מאיראן. הם רוצים לשלוט בתימן, לזכות בהכרה ככוח אזורי, להבטיח הכנסות ולכפות על סעודיה ועל הממשלה התימנית לקבל את מעמדם.

עבור איראן זו שותפות מצוינת בדיוק בגלל זה, היא אינה צריכה לנהל כל פעולה בעצמה.

ואיפה איחוד האמירויות נכנסת לתמונה?

כאן המפה מסתבכת עוד יותר.

סעודיה ואיחוד האמירויות יצאו יחד למלחמה נגד החות'ים ב-2015, אבל במשך השנים התברר שהן לא רוצות בהכרח את אותה תימן.

סעודיה מעוניינת בעיקר במדינה יציבה שלא תאיים על גבולה ושלא תהפוך לבסיס איראני. איחוד האמירויות השקיעה לעומת זאת בכוחות מקומיים בדרום תימן ובהם המועצה המעברית הדרומית, STC, שדגלה בעצמאות מחודשת של דרום תימן. לאבו דאבי היו גם אינטרסים משמעותיים בנמלים ובנתיבי השיט סביב הים האדום ומפרץ עדן.

הפער הזה הפך עם השנים לעימות בתוך המחנה האנטי-חות'י עצמו. בסוף 2025 ובתחילת 2026 החריפה היריבות הסעודית־אמירתית בתימן, וסעודיה הרחיבה את תמיכתה בכוחות הנתונים להשפעתה לאחר היחלשות המעורבות הישירה של אבו דאבי.

זו אחת הסיבות לכך שהמלחמה בתימן כל כך קשה לפתרון: אפילו האויבים של החות'ים אינם מסכימים ביניהם על השאלה איך תיראה המדינה ביום שאחריהם.

ומה עומאן עושה באמצע?

עומאן מנסה להיות המתווכת. בניגוד לסעודיה ולאמירויות, היא לא הצטרפה לקואליציה הצבאית נגד החות'ים ושמרה במשך שנים על ערוצי קשר עם צנעא, ריאד, טהרן וושינגטון.

גם בספטמבר השנה שימשה מוסקט ערוץ לשיחות בין נציגים אמריקנים לנציגי החות'ים. עבור עומאן, שהגבול המערבי שלה נוגע בתימן ושבמשך שנים מקפידה להישאר מחוץ לעימותים בין איראן למדינות המפרץ, יציבות בתימן היא אינטרס ביטחוני ישיר.

ואיפה ישראל בכל הסיפור?

מאז סוף 2023 הפכו החות'ים את ישראל לחלק מרכזי מהאסטרטגיה שלהם. הם שיגרו טילים וכטב"מים לעבר ישראל ותקפו ספינות בים האדום בטענה שהפעולות נעשות בתמיכה בפלסטינים וברצועת עזה.

המערכה הזו נתנה לחות'ים משהו שלא היה להם קודם, מעמד אזורי. מארגון שבעבר נתפס בעיקר כשחקן במלחמת אזרחים תימנית, הם הפכו לחלק פעיל במערכה הרחבה של הציר האיראני מול ישראל וארה"ב.

עבור ישראל, המשמעות היא שחזית איראן אינה מסתיימת בלבנון, בסוריה או בעיראק. תימן נמצאת במרחק של יותר מאלף קילומטרים מישראל, אבל טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים הפכו את המרחק הזה להרבה פחות משמעותי.

ומעבר לאיום הישיר, שליטה או יכולת שיבוש של החות'ים בבאב אל-מנדב משפיעה גם על נתיבי השיט לישראל ועל התנועה בים האדום.

אז מה בעצם כל צד רוצה?

בסופו של דבר, המלחמה בתימן היא כמה מלחמות שמתרחשות בו-זמנית.

החות'ים רוצים לבסס את שלטונם בתימן ולהכריח את יריביהם להכיר בהם ככוח שאי אפשר לעקוף. סעודיה רוצה גבול שקט, נתיבי נפט פתוחים ותימן שלא תשמש פלטפורמה איראנית לתקיפתה. איראן רוצה לשמר כוח חמוש שמסוגל להפעיל לחץ על סעודיה, ישראל וארה"ב ובמקביל להחזיק מנוף השפעה ליד אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. הממשלה התימנית רוצה להחזיר את המדינה לשלטונה, בעוד גורמים בדרום תימן עדיין מחזיקים בשאיפות עצמאיות משלהם.

ובתווך נמצאים הים האדום, שוק הנפט העולמי וישראל.

לכן מה שקורה היום בתימן אינו עוד פרק במלחמת אזרחים רחוקה. המאבק על צנעא, מוח'א ובאב אל-מנדב הוא גם מאבק על השאלה מי מסוגל לאיים על שני צווארי הבקבוק הימיים החשובים של המזרח התיכון, הורמוז במזרח ובאב אל-מנדב במערב וכמה כוח תוכל איראן להפעיל באזור גם באמצעות שותפים הנמצאים אלפי קילומטרים מגבולותיה.