שלוש שנים של כאב וזיכרון: יקנעם התייחדה עם בניה ובנותיה שנפלו ונרצחו

בטקס מרגש ועוצמתי שהתקיים בתיאטרון היישובי, התייחדה העיר יקנעם עם בניה ובנותיה, חללי מלחמת "חרבות ברזל" ונרצחי פסטיבל נובה, במלאות שלוש שנים למלחמה ולאובדן הכבד. האירוע נפתח בדקת דומייה ובאמירת יזכור, וכלל סרטונים שבהם שיתפו בני המשפחה והחברים בגעגוע העמוק ובתמורות שחלו בשנה החולפת. מנחה הטקס, אמיתי פוקמן, ציין כי מאז אותו בוקר נושאת המדינה כאב עצום, והדגיש את החובה לעצור ולחבק את המשפחות השכולות.

ראש העיר, רומן פרס, הדגיש בדבריו את המחויבות העירונית להנציח את 12 בנות ובני העיר שנפלו ונרצחו: רון ויינברג, שני גבאי, רותם רחל לוי, ליאב אסייג, איתי גליסקו, אופיר ציוני, עדי לנדמן, מאור גרשוני, דניאל קאסאו זגייה, טל פשבילסקי, מתן לזר ואדר גבריאל ז"ל. פרס ציין כי סיפורי גבורתם המוצגים לכל אורח בכיר בלשכתו הם חלק בלתי נפרד מזהותה של יקנעם, והבטיח כי יקיריהן של המשפחות יהיו תמיד חלק ממשפחת העיר.

בשם המשפחות השכולות נשאה דברים אריאלה לוי, אימה של רותם רחל לוי ז"ל שנרצחה בנובה, אשר תיארה את הכאב המתמשך של הורות שכולה, את הגעגועים לשיחות ולחיים שלמים שלא הספיקו לקרות, ואת החשש מכך שעם הזמן ישכחו לספר על יקיריהן. לצדה דיברה ניצן גבאי, אחותה של שני גבאי ז"ל שנרצחה אף היא בפסטיבל, ושיתפה בהתמודדות האחים הלומדים לחיות לצד האובדן והחור הנצחי שנפער בחייהם.

החלק האמנותי והרוחני של הערב שולב בקטעי שירה ותפילה מרגשים: להקת "צעירי יקנעם" ביצעה את השיר "מה היינו בחיינו" למילותיה של רב"ט נעמה בוני ז"ל שנפלה בזיקים, והזמרת אניה בוקשטיין שרה שורה משיריה והדגישה כי הנופלים והנרצחים לא ישכחו לעולם. את תפילת "אל מלא רחמים" נשא הרב נועם דקל, את הקדיש קרא בני גרשוני, אביו של מאור גרשוני ז"ל, והטקס נחתם בשירת "התקווה".