כריסטיאן בליץ' שוקל גיור: "הוא רוצה להישאר בישראל לנצח"

כריסטיאן בליץ', קשרה הסרבי של מכבי תל אביב, ממשיך לעורר עניין לא רק בזכות היכולת שלו על הדשא, אלא גם בשל הקשר העמוק שפיתח לישראל וליהדות. אחרי שכבר סיפר בתקופה האחרונה עד כמה התחבר לחיים בארץ, כעת מתברר כי מדובר בתהליך אישי ורוחני שנמשך שנים רבות, עוד הרבה לפני שהגיע למכבי תל אביב. לפי מי שמלווה אותו לאורך זמן, בליץ' לומד על יהדות, מתעניין במסורת ואף שוקל ברצינות אפשרות לעבור בעתיד תהליך גיור.

החיבור הזה, כך עולה מהדברים, אינו תוצאה של מעבר מקצועי מקרי או של תקופה מוצלחת בישראל, אלא חלק ממסע אישי שהחל כבר בתקופה שבה בליץ' שיחק באנגליה. לאורך השנים הוא גילה עניין גובר בשאלות של אמונה, תורה, זהות והקשר למדינת ישראל, ובמקביל פיתח מערכת יחסים קרובה עם ד"ר שלמה מעוז, שמלווה אותו בנושאים הללו ומספר כי הסקרנות של השחקן הפכה עם הזמן לחיבור עמוק הרבה יותר.

העניין בישראל התחיל שנים לפני המעבר למכבי

עוד הרבה לפני שחתם במכבי תל אביב, בליץ' כבר דיבר על רצונו להגיע לישראל ולחוות מקרוב את החיים במדינה. לפי האנשים הקרובים אליו, הוא בחן בעבר אפשרות לעבור לקבוצה ישראלית, אך באותה תקופה הומלץ לו להישאר בליגות האירופיות שבהן שיחק ולהמשיך להתפתח מקצועית. לכן, כאשר הגיעה בסופו של דבר ההצעה ממכבי, הוא ראה בה לא רק מהלך מקצועי נכון אלא גם הזדמנות להגשים רצון אישי ישן.

המעבר לישראל קיבל מבחינתו משמעות רחבה יותר ככל שהזמן עבר. במקום לראות בארץ תחנה זמנית בקריירה, הוא התחיל להרגיש שמדובר במקום שהוא מסוגל להתחבר אליו גם מבחינה אישית, תרבותית ורוחנית. התחושה הזו התחזקה במיוחד לאחר שהכיר מקרוב את החיים בישראל וגילה, לדבריו, פער גדול בין האופן שבו המדינה מוצגת לעיתים בחו"ל לבין החוויה היומיומית שלו כאן.

צם ביום כיפור ומנסה לחיות את המסורת

הקשר של בליץ' ליהדות אינו נשאר רק ברמת הלימוד או השיחות. לפי מעוז, השחקן צם ביום הכיפורים, מציין חגים יהודיים ומשתדל לשלב בחייו מנהגים שונים ככל שהקריירה המקצוענית שלו מאפשרת זאת. ברור שלוח משחקים ואימונים אינו מאפשר לו לקיים אורח חיים דתי מלא, אך האנשים שמכירים אותו מקרוב מספרים כי הוא מתייחס לנושא ברצינות רבה ורואה בו חלק משמעותי מהחיים שלו.

גם בביתו בישראל הוא מנסה לשלב את המסורת בחיי היום־יום, ובין היתר נערכו שם קידושים כחלק מהקשר הרוחני שהוא מטפח. מבחינתו, כך עולה מהעדויות, לא מדובר במחווה חיצונית שנועדה להתחבר לקהל או למועדון, אלא בתהליך אישי שמתרחש הרחק מהמצלמות ושממשיך להתעמק ככל שעובר הזמן.

אפשרות הגיור כבר עלתה בשיחות

ההתפתחות המסקרנת ביותר נוגעת לאפשרות שבליץ' יעבור בעתיד גיור רשמי. לפי הדברים שנחשפו, הנושא כבר עלה בשיחות בינו לבין מי שמלווה אותו, והוא אינו שולל את האפשרות ואף חושב עליה ברצינות. נכון לעכשיו לא ידוע על פתיחת הליך גיור מסודר, ולכן מדובר בשלב של מחשבה והתלבטות ולא בצעד מעשי שכבר יצא לדרך.

עם זאת, עצם העובדה שהנושא נמצא על הפרק ממחישה את עומק החיבור שלו ליהדות ואת המקום שהנושא תופס בחייו. מבחינתו, כך מתואר, לא מדובר עוד רק בסקרנות לגבי תרבות ומסורת, אלא בשאלה שנוגעת לזהות האישית שלו ולעתיד שהוא רוצה לבנות לעצמו גם מעבר לקריירה המקצוענית.

גם שם עברי כבר הפך לחלק מהקשר האישי

במסגרת הקשר הארוך עם מעוז, בליץ' קיבל גם שם עברי שבו הוא מכונה לעיתים – "לבן". השם נבחר מתוך פרשנות למשמעות שמו של השחקן ומתוך החיבור האישי שהתפתח בין השניים לאורך השנים. גם הפרט הזה משקף את הדרך שבה הקשר ליהדות הפך ממשהו חיצוני או תיאורטי לחלק מהשפה הפרטית ומהזהות שהוא מפתח לעצמו.

מבחינת בליץ', כך עולה מהדברים, ההתקרבות לישראל וליהדות מלווה אותו לאורך זמן ולא קשורה רק לתקופה הנוכחית במכבי תל אביב. ככל שהקשר הזה מעמיק, הוא מקבל מקום מרכזי יותר בהחלטות האישיות שלו ובדרך שבה הוא רואה את חייו בשנים הבאות.

ישראל כבר אינה תחנה זמנית עבורו

בליץ' כבר סיפר בעבר כי ככל שהוא מבלה יותר זמן בישראל, כך מתחזקת בו התחושה שהוא יכול לראות את עצמו נשאר כאן לטווח ארוך. הוא התחבר לאנשים, לאוכל, לים, לאווירה ולאורח החיים, והחוויה הזו שינתה בהדרגה את הדרך שבה הוא מסתכל על המקום. מבחינתו, ישראל כבר אינה עוד תחנה מקצועית בדרך, אלא מקום שיכול להפוך לבית של ממש.

עם הזמן, השיחות סביב עתידו כבר לא מתמקדות רק בשאלה האם ימשיך במכבי תל אביב, אלא גם האם יישאר בישראל אחרי סיום הקריירה. לפי האנשים הקרובים אליו, האפשרות הזו ממשית מבחינתו, והוא אינו שולל חיים בארץ גם אם דרכו המקצועית תוביל אותו בעתיד למועדון אחר או לשלב שבו כבר לא יהיה שחקן פעיל.

הפציעות דווקא חיזקו את תחושת השייכות

התקופה של בליץ' במכבי תל אביב הייתה מורכבת מבחינה מקצועית, בעיקר בשל פציעות שמנעו ממנו לייצר רצף ארוך של משחקים. למרות זאת, הוא הצליח להפוך לדמות אהובה בקרב חלק גדול מהקהל, בעיקר בזכות האגרסיביות, המחויבות והאנרגיה שהוא מביא בכל פעם שהוא עולה למגרש. התמיכה הזו קיבלה משמעות מיוחדת דווקא בתקופות שבהן היה מחוץ לסגל.

בליץ' סיפר שהופתע מעוצמת התמיכה שקיבל גם בזמן שלא היה מסוגל לשחק, וכי האוהדים המשיכו לעודד אותו ולהביע כלפיו חום ואהדה. מבחינתו, היחס הזה חיזק מאוד את תחושת השייכות שלו למועדון ולישראל בכלל, והפך את הקשר שלו למקום למשהו עמוק הרבה יותר מקשר רגיל בין שחקן זר לקבוצה.

גם אם לא יישאר במכבי – ישראל עדיין בתמונה

לפי האנשים שמלווים אותו, הרצון של בליץ' להישאר בישראל כבר אינו תלוי לחלוטין בהמשך דרכו במכבי תל אביב. כמובן שהעדיפות שלו היא להמשיך במועדון שבו הוא מרגיש אהוב ומחובר, אבל גם אם בעתיד דרכיהם ייפרדו, הוא עשוי להעדיף להמשיך לשחק בארץ ולבחון אפשרויות נוספות בליגה הישראלית.

השיקולים הכלכליים והמקצועיים עדיין חשובים, אך הם כבר אינם היחידים. מבחינתו, איכות החיים, תחושת השייכות והחיבור האישי למדינה הפכו לגורמים משמעותיים בהחלטות שהוא עשוי לקבל בהמשך הקריירה. זו בדיוק הסיבה שהאפשרות להישאר בישראל גם אחרי הכדורגל כבר אינה נשמעת רחוקה כפי שהייתה בעבר.

לא רק כדורגל – אלא תהליך אישי עמוק

הסיפור של בליץ' חורג במידה רבה מגבולות הכדורגל. עבור אוהדי מכבי תל אביב הוא מוכר בעיקר כשחקן אגרסיבי, מלא אנרגיה ואמוציות, אבל מאחורי הקלעים מתנהל אצלו כבר שנים תהליך אישי ורוחני שהחל הרבה לפני המעבר לישראל. ככל שעובר הזמן, התהליך הזה מקבל משמעות גדולה יותר ומשפיע גם על האופן שבו הוא רואה את העתיד שלו.

נכון לעכשיו אין הליך גיור רשמי ואין החלטה סופית לגבי החיים שאחרי הקריירה, אך התמונה ברורה למדי: כריסטיאן בליץ' הגיע לישראל כשחקן זר, אבל הוא כבר אינו מתייחס אליה כאל מקום זמני. אם יבחר בעתיד להפוך את החיבור הזה לצעד רשמי, יהיה מדובר בפרק יוצא דופן נוסף בסיפור האישי שלו – סיפור שכבר מזמן חצה את גבולות המגרש.