יהודי השמונה באוקטובר: היהודים שמתחברים מחדש לזהות היהודית מאז הטבח | ברקת מיכאלי

משהו השתנה אצל יהודים רבים בעולם אחרי השבעה באוקטובר. עבור חלקם, נקודת המפנה הייתה הטבח עצמו. עבור אחרים, היא הגיעה דווקא בימים שאחריו, כשהחלו לראות את התגובות ברשתות החברתיות, בקמפוסים ובסביבה שבה חיו.

חלקם מספרים על חברויות שהתפרקו, על תחושת ניכור במקומות שבהם הרגישו קודם בבית ועל הפעם הראשונה שבה שאלו את עצמם אם בטוח להסתובב עם "מגן דוד".

התוצאה, לכאורה, הייתה אמורה להיות הסתגרות ואכן, יהודים רבים מספרים שהם חוששים יותר להיראות כיהודים. אלא שבמקביל קורה גם ההפך, יש מי שבוחרים דווקא עכשיו להבליט את הזהות שלהם, להתחבר מחדש לקהילה, לענוד "מגן דוד" או לדבר בצורה גלויה יותר על הקשר שלהם לישראל ולציונות. הנתונים מראים שהסיפורים האלה הם חלק מתופעה רחבה יותר.

יותר פחד אבל גם יותר חיבור לזהות

בסקר של הוועד היהודי-אמריקאי, AJC, שנערך ב-2024 בקרב מדגם ארצי מייצג של 1,001 יהודים אמריקנים, 48% מהנשאלים אמרו שהם מרגישים מחוברים יותר לזהות היהודית שלהם בהשוואה לתקופה שלפני השבעה באוקטובר. רק 4% אמרו שהחיבור שלהם לזהות היהודית נחלש. בסך הכול, 57% אמרו שהם מרגישים מחוברים יותר לישראל, לזהותם היהודית או לשתיהן.

גם שנה וחצי לאחר הטבח נראו סימנים לכך שלא מדובר בתגובה רגעית. מחקר של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, שנערך במרץ 2025 בקרב 5,798 אמריקנים, מהם 1,877 יהודים, מצא כי 31% מהיהודים עדיין היו מעורבים בחיים היהודיים ברמה גבוהה יותר מאשר לפני השבעה באוקטובר. שנה קודם לכן עמד הנתון על 43%. לפי המחקר, 72% ממי שהשתייכו לגל ההתחזקות הראשוני המשיכו להיות מעורבים יותר גם כעבור שנה וחצי.

מאחורי המספרים האלה נמצאים סיפורים שונים מאוד זה מזה.

שריל סנדברג: "ציונית גאה ויהודייה גאה"

אחת הדמויות הבולטות שדיברו על השינוי שעברו היא שריל סנדברג, מייסדת Lean In ולשעבר סמנכ"לית התפעול של Meta.

באסיפה הכללית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה סיפרה סנדברג כי מאז השבעה באוקטובר הזהות היהודית והציונית שלה הפכה לחלק גלוי ומרכזי יותר באופן שבו היא מציגה את עצמה.

"אני יושבת על הבמה הזאת כציונית גאה וכיהודייה גאה, באופן שלא הייתי עושה לפני שנה וחצי", אמרה. עבור סנדברג, האירועים לא גרמו לה להצניע את יהדותה, אלא להפך, לדבר עליה בצורה גלויה יותר.

אבי זינמן: בהתחלה מגן הדוד הרגיש כמו "מטרה"

אצל אבי זינמן, סטודנטית יהודייה בארה"ב, המסלול היה אחר. זינמן מספרת שתמיד הייתה מחוברת יותר לצד התרבותי של היהדות מאשר לצד הדתי. היא לא נהגה ללכת לבית הכנסת, לא שמרה כשרות וגם לא הייתה רגילה להציג בגלוי את יהדותה.

בחודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר היא דווקא הייתה שמחה, לדבריה, על כך שלא ניתן לזהות מיד שהיא יהודייה. ענידת "מגן דוד" נראתה לה כמו הצבת מטרה על החזה.

אלא שאחרי שאיבדה חברות בעקבות אנטישמיות, הגישה שלה השתנתה. זינמן הגיעה למסקנה שהסתרת היהדות שלה לא תמנע מאדם אנטישמי לחשוב כפי שהוא חושב והחלה לענוד "מגן דוד" מדי יום.

"אני לא צריכה לפחד או להתבייש בכך שאני יהודייה, להפך, אני צריכה להיות גאה בכך. אנשים כמוני, שבעבר הרגישו רחוקים מהיהדות, עונדים כיום מגני דוד כסמלים של גאווה ועוצמה", כתבה.

ג'ניפר הנדל: מהסתרת מגן הדוד לבחירה לענוד אותו בגאווה

ג'ניפר הנדל לא הייתה רחוקה מהיהדות לפני השבעה באוקטובר. להפך. במשך כ-15 שנה היא עבדה עם צעירים וסטודנטים יהודים ועזרה להם לבנות קשר אישי ליהדות ולישראל. היא מגדירה את עצמה יהודייה וציונית גאה.

אבל דווקא אחרי הטבח היא מצאה את עצמה עושה דבר שלא הייתה רגילה אליו, היא הייתה מכניסה את שרשרת מגן הדוד שלה מתחת לחולצה ובודקת שאין ברכב פריטים בעברית שאפשר לראות מבחוץ.

אחרי ביקור בישראל בפברואר 2024 החליטה שהשרשרת תחזור להיות גלויה. בהמשך הוסיפה גם דסקית למען החטופים וטבעת עם המילים "שמע ישראל". "הזהות היהודית שלי כבר לא הייתה רק גלויה, היא הייתה בחירה מכוונת", כתבה.

זהבה פלדשטיין: הדרך בחזרה לציונות

אצל זהבה מיכל פלדשטיין, השינוי היה עמוק יותר ונגע גם לתפיסת העולם שלה. פלדשטיין גדלה כבתו של רב, למדה במשך שנים במערכת החינוך היהודית והייתה מחוברת מגיל צעיר לישראל ולציונות. אלא שבהמשך התרחקה מהן.

היא מתארת כיצד בתקופת לימודיה אימצה תפיסות פרוגרסיביות שבמסגרתן החלה לראות את הציונות במונחים של "קולוניאליזם התיישבותי" ואף כתבה על כך בעצמה. לדבריה, בשלב מסוים ההתנערות מהציונות הפכה גם לדרך להוכיח את מקומה המוסרי בסביבה שבה חיה.

לאחר השבעה באוקטובר היא החלה לבחון מחדש את הדרך שעשתה ואת היחס שלה ליהדות ולציונות. במאמר שפרסמה תחת הכותרת "איך למדתי להפסיק להתנצל על היותי יהודייה", היא ניסחה את המסקנה שאליה הגיעה במילים פשוטות: "להיות יהודייה חשוב יותר".

דורי בן עמי: "7 באוקטובר היה יום המתקפה - 8 באוקטובר היה יום ההתפכחות"

דורי בן עמי היה במשך שנים פעיל בפוליטיקה הדמוקרטית בארה"ב. הוא עבד עבור ברק אובמה והתנדב למען ברני סנדרס. לדבריו, אחרי השבעה באוקטובר החלו להתערער כמה מההנחות הפוליטיות שליוו אותו במשך שנים. לא רק בגלל הטבח עצמו, אלא בגלל התגובות שבהן נתקל אחריו.

בן עמי מספר שעוד לפני שישראל פתחה בתגובה צבאית משמעותית, הוא ראה אנשים מסבירים את המתקפה, ממעיטים בחומרתה ובחלק מהמקרים אף חוגגים אותה. מבחינתו, המהירות שבה הופיעו התגובות האלה הקשתה עליו לראות בהן רק ביקורת על מדיניות ישראל.

לא רק חמישה סיפורים

אין סיפור אחד שמייצג את כל יהודי התפוצות אחרי השבעה באוקטובר. אבל כשמציבים את העדויות האישיות לצד הנתונים בסקרים והשיח ברשתות הבחרתיות, קשה להתעלם מכיוון נוסף שהתפתח מאז הטבח והוא שעבור חלק משמעותי מהיהודים, הזהות היהודית הפכה נוכחת יותר בחיים שלהם.

אצל חלק זה מתבטא במגן דוד שיצא מעל החולצה. אצל אחרים בחזרה לבית הכנסת, בחיבור לקהילה, בקשר מחודש לישראל או בבחינה מחדש של תפיסות שבהן החזיקו קודם.

השבעה באוקטובר לא העלים את הפחד להיות יהודי בגלוי. הנתונים מראים שהפחד הזה קיים ואף משמעותי. אבל אצל חלק מהיהודים הוא פגש תגובה אחרת וזו החלטה שהזהות שלהם לא תהיה הדבר שהם מסתירים בגללו.