משפחות שכולות ונפגעי טרור לעופר וינטר: "אל תשחק ברולטה בחיי המדינה"

רגע לפני הגשת הרשימות לכנסת, משפחות שכולות ונפגעי טרור מזהירות את עופר וינטר מפני אובדן קולות בימין שעלול להוביל לעליית ממשלת שמאל • “מדינה ערבית שתקום על קו השבר שיצרת – תהיה רשומה על שמך בלבד”.

שעות לפני הגשת הרשימות לכנסת, גובר הלחץ במחנה הלאומי להוביל לאיחוד נוסף בימין. משפחות שכולות ונפגעי טרור שיגרו פנייה פומבית לתא”ל (במיל’) עופר וינטר, העומד בראש מפלגת “עמך ישראל”, בדרישה להקים בלוק טכני עם מפלגות הימין או למשוך את מועמדותו, כדי למנוע את נפילת קולות המחנה מתחת לאחוז החסימה.

במכתבן מזהירות המשפחות מפני חזרה על תסריט בחירות 1992, שבו פיצול בימין הוביל לעליית השמאל לשלטון ולהסכמי אוסלו.

המשפחות כתבו: “אנו כותבים אליך מן המקום שאין ממנו חזרה – משפחות שיקיריהן נרצחו בגלי הטרור שבאו בעקבות אוסלו. איננו מדברים בתיאוריה ואיננו עוסקים בפוליטיקה, אנו נושאים את המחיר בגופנו, בכל בוקר מחדש, כבר שנים. אוסלו לא היה ‘מהלך מדיני’, הוא היה אסון, אסון לאומי, אסון וחורבן ציוני ובגידה נוראה בחבלי המולדת”.

עוד הוסיפו: “אך מלבד זאת אוסלו הפך לאסונן של אלפי משפחות שאיבדו בן, בת, אב, אם ובחלקן משפחות שאיבדו מספר בני משפחה ביחד: באוטובוסים, בפיצוצים, ברחובות, בפיגועי ירי, במטענים, בגרזנים ובעוד שלל מיתות משונות. אוסלו הינו אסונם של אלפי פצועי גוף ונפש שנושאים את משא האסון מדי יום. בתוכנו לא מעט משפחות שיקיריהן נרצחו בידי אנשי המשטרה הערבית עצמה, אותה משטרה חמושה שההסכם הנורא הקים במו ידיו וחימש בנשק שכוון אל ליבנו”.

בהמשך פנו המשפחות ישירות לווינטר: “את האסון הזה הוליד דבר אחד פשוט: פיצול. בשנת 1992 התפצל המחנה הלאומי, קולות נפלו מתחת לאחוז החסימה והשמאל עלה לשלטון בפער זעום והביא את אוסלו. פיצול קטן, כמעט טכני, תוצאה שאין לה תיקון עד היום. וכעת אתה עומד לעשות זאת שוב. אל תשחק ברולטה בחיי המדינה שלנו. אין לך שום זכות, לא מוסרית ולא אחרת, לשחק בחייהם של מיליוני יהודים כדי לבחון את כוחך”.

המשפחות קראו לווינטר לחבור למפלגות נוספות בימין: “אם אתה מאמין שיש בך כדי לתקן, יש דרך אחת ישרה: הקם בלוק טכני עם עוד מפלגה או מפלגות מהימין, ואחרי הבחירות הסיעות תוכלנה להתפצל אם יתעורר צורך לכך, והוכח משם מה אתה יודע לעשות. הראה את יכולתך במקום שבו כישלונך לא יפיל את כולנו”.

לסיום הזהירו: “כי אם תיכשל ואת המחיר נשלם כולנו, לעולם לא תוכל לומר ‘טעיתי’, ‘לא העירו אותי’, ‘התכוונתי לטובה’. הוזהרת כאן, בשחור על גבי לבן, בידי מי שכבר שילמו את המחיר היקר מכל. מדינה ערבית שתקום בלב ארץ ישראל, על קו השבר שיצרת – תהיה רשומה על שמך, על שמך בלבד. אנא, משוך את ידך מן ההרפתקה הזו בעוד מועד. אל תדרדר את מדינת ישראל לתהום מתוך ‘רצון טוב’. אל תוסיף אפילו שם אחד לרשימת השכול העצומה”.

על המכתב חתומים, בין היתר, יורם וכרמית אטינגר, הוריו של הרב אחיעד אטינגר הי”ד וסבו וסבתו של סרן הראל אטינגר הי”ד; תמר אטינגר, אלמנתו של הרב אחיעד הי”ד; מרדכי ומרים דימנטמן, הוריו של יהודה דימנטמן הי”ד; דבורה גונן, אמו של דני גונן הי”ד; שלום ואסתי יניב, הוריהם של הלל ויגל יניב הי”ד; איתן ושירה שנרב, הוריה של רינה שנרב הי”ד; הדס מזרחי, אלמנתו של נצ”מ ברוך מזרחי הי”ד; איציק פס, אביה של שלהבת פס הי”ד; ובועז קוקיא, אביו של סמל רון קוקיא הי”ד, לצד שורה ארוכה של בני משפחות שכולות נוספות.