ההיגיון של ראש עיריית רעננה: ילדים דתיים ילמדו בכיתות טרומיות באיזור תעשיה
ברקע זעם ההורים על כך שכבר שנים רבות לא נבנה אף בית ספר דתי בעיר, למרות גידול האוכלוסיה הדתית בעיר, באופוזיציה תוקפים בחריפות את ראש העיר חיים ברוידא ומאשימים כי שליחת התלמידים למבנים טרומיים באזור התעשייה היא פרי של מדיניות מפלה ומזלזלת: "העדיף לשתול דשא במרכז העיר במקום לבנות לילדים שלנו בית ספר ראוי".
תכניתה של עיריית רעננה להקים בית ספר ממלכתי-דתי (ממ"ד) חדש המורכב מכיתות טרומיות באזור התעשייה של העיר מעוררת בימים האחרונים סערה ציבורית וחינוכית עמוקה. בעוד שבקואליציית העירייה מציגים את היוזמה כהישג משמעותי, הורים וחברי אופוזיציה מביעים זעזוע מהמיקום שנבחר. המתחם ממוקם בלב אזור התעשייה, במרחק של מאות מטרים בודדים מתחנת דלק, מוסכים, חברות להשכרת רכב, סוכנויות למכירת רכב משומש והחצר התפעולית של אגף חזות העיר. המבקרים זועמים על כך שהעירייה בחרה להשמיש את האתר הזה – ששימש בעבר לחינוך מיוחד ובהמשך עבור מפוני מלחמה – כפתרון קבע, במקום לבנות בית ספר מודרני בשטח ציבורי פנוי ברחוב בורלא במרכז העיר, אשר הוסב לבסוף לפארק ציבורי.
חבר מועצת העיר ויושב ראש ועדת הביקורת, אבי יוסף, תוקף בחריפות את המהלך ומאשים את ראש העיר ברוידא באפליה מכוונת של הציבור הדתי. יוסף מסביר כי עשר כיתות הבנויות מכיתות טרומיות אינן מהוות בית ספר אמיתי ואינן ראויות לילדי כיתה א'. בשיחה עמו הוא מפרט כי ברדיוס של שלוש מאות עד ארבע מאות מטרים מהכיתות הללו פועלים מוסכים, תחנות דלק, מגרשי חניה וסוכנויות רכב, וברדיוס של עד קילומטר ישנם מוסכים נוספים ובלאגן רב. יוסף מציין כי לחברי הקואליציה הייתה הזדמנות להצביע על הקמת בית ספר חדש ומודרני בשטח החום המיועד למבני ציבור ברחוב בורלא, אך הם העדיפו לשרת את הגחמות של ראש העיר חיים ברוידא ולשתול שם דשא, תוך שליחת ילדי הממ"ד ללמוד במבנים זמניים באזור התעשייה כחלק ממדיניות של זלזול ואפליה. לדבריו, המבנה שבו מוקם בית הספר שימש כפתרון זמני למפונים ואין שום סיבה שיהפוך לפתרון קבע עבור ילדי הממ"ד, המגיע להם בית ספר חדיש בתוך העיר.
שני נינה עמוסי, חברת הנהגת ההורים המייצגת את המטה לשמירת הזהות היהודית ברעננה, מצטרפת לביקורת ומציגה נתונים קשים על מצב החינוך הדתי בעיר, המצביעים לטענתה על קיפוח מתמשך. לדבריה, רעננה צמחה לכמעט מאה אלף תושבים, כאשר הציבור הדתי מהווה כיום כחצי מהגידול העירוני ובסך הכל כשלושים וחמישה אחוזים מאוכלוסיית העיר. עמוסי מציינת כי מתוך שלוש מאות ושלושים משפחות עולים שהגיעו לעיר לאחרונה, כשמונים אחוזים הן משפחות דתיות, ונתונים דומים נרשמו גם בשנים עברו. למרות הגידול המסיבי, עמוסי חושפת כי כבר שלושים וחמש שנה לא נבנה ברעננה בית ספר ממלכתי-דתי חדש, בעוד שבשכונות החדשות כמו נווה זמר ולב פארק הוקמו בתי ספר חילוניים בלבד. כתוצאה מכך, בתי הספר הדתיים הקיימים סובלים מצפיפות קיצונית של שש מאות עד שמונה מאות תלמידים, והעירייה נאלצה לנגוס בחצרות ובמגרשי המשחקים שלהם כדי להציב קרוואנים.
עמוסי מפרטת כי המבנה באזור התעשייה מורכב ממבנים טרומיים. לדבריה, העירייה משקיעה כחמישה מיליון שקלים כדי לצבוע ולשפץ את המבנים הללו כדי להציגם כבית ספר חדש, אך סכום זה אינו מאפשר בניית בית ספר אמיתי מאפס. בנוסף לקושי הפיזי, עמוסי מתריעה מפני פקקי התנועה הכבדים ובעיות הנגישות באזור התעשייה הסמוך לכביש ארבע, המונעים מהילדים להגיע ברגל ומאלצים אותם לנסוע שעות בהסעות ובאוטובוסים. היא מצביעה על פתרון פשוט בהרבה ומציינת כי במרכז העיר, בריכוז האוכלוסייה הדתית, קיימים ארבעה בתי ספר חילוניים חצי ריקים בעקבות הגירה פנימית של משפחות חילוניות לשכונות החדשות. לדבריה, במקום לצמצם את בתי הספר הללו ולאחדם לטובת כיתות הממ"ד הדרושות, העירייה מיהרה להעמיס עליהם כיתות חינוך מיוחד כדי להציגם כמלאים ולמנוע את הסבתם לטובת הממ"ד, מהלך המבטא לטענת ההורים והאופוזיציה אפליה קשה וחוסר רצון מובהק לתמוך בחינוך הדתי בעיר.
נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם
