"איך אבא קובר את הבן שלו?": אביו של רס"ם תמיר וקנין נפרד בדמעות בהלוויה באילת

אבל כבד ליווה את בני המשפחה, החברים, המפקדים והלוחמים שהגיעו לבית העלמין הצבאי באילת כדי לחלוק כבוד אחרון לרס"ם תמיר וקנין, שנפל במהלך פעילות מבצעית בדרום לבנון. בין ההספדים המצמררים בלטו דבריו של אביו, שמעון, שנפרד מבנו בכאב עצום ותיאר את החלל שהותיר אחריו.

בקול חנוק מדמעות סיפר האב על דמותו המיוחדת של תמיר – צעיר אהוב, בעל לב רחב ואדם שהצליח לגעת בכל מי שפגש. לדבריו, בני משפחה, חברים ומפקדיו העידו כי תמיר היה אהוב על סביבתו, כזה שידע ליצור קשר עם כל אדם ולהשרות תחושת קרבה ואחדות. גם במסגרת שירותו הצבאי, סיפר האב, התחבר במהירות ללוחמים הצעירים בפלוגה, עד שלעיתים היה קשה להבחין אם מדובר בלוחם ותיק או בחייל חדש.

במהלך ההספד שיתף שמעון גם בשיחות האישיות שניהל עם בנו לאורך שירותו. הוא סיפר כי נהג להפציר בו שלא למהר להיות הראשון בכל משימה, אלא להיזהר ולשמור על עצמו. תמיר, כך לדבריו, היה מחייך ומשיב כי במציאות המבצעית הדברים אינם פועלים כך, תשובה שהיום מקבלת משמעות כואבת במיוחד.

האב חשף כי בנו בחר שלא לשתף אותו בכך שנכנס לפעילות בדרום לבנון, מתוך רצון להגן עליו מפני דאגה מיותרת. רק בדיעבד הבין כי תמיר הסתיר ממנו את פרטי המשימה כדי שלא יחשוש לשלומו.

עוד סיפר כי זמן קצר לפני שהתבשר על האסון ניסה ליצור קשר עם בנו, אך השיחות לא נענו. באותם רגעים, כך אמר, החלה לכרסם בו תחושה קשה שלא הצליח להסביר. הוא תיאר כיצד ישב לבדו ברכב, מוצף געגועים ודמעות, מבלי לדעת שהחשש הכבד שמילא את ליבו עומד להפוך למציאות הקשה מכל.

את דבריו חתם האב במשפט שטלטל את הנוכחים: במקום לעמוד לצד בנו ביום חתונתו, הוא נאלץ לעמוד מול קברו ולהיפרד ממנו לעד. במילים ספורות ביטא את עומק הכאב של הורה שנאלץ ללוות את בנו בדרכו האחרונה – מציאות בלתי נתפסת שהותירה את בני המשפחה ואת המלווים בהלוויה בדמעות.

הלווייתו של רס"ם תמיר וקנין התקיימה בהשתתפות בני משפחתו, חבריו, מפקדיו ולוחמים רבים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון ולהביע תמיכה במשפחתו בשעתה הקשה. זכרו הונצח בדברי אהבה, הערכה וגאווה על דמותו, מסירותו ותרומתו למדינת ישראל.