הלחץ של טראמפ עבד: כעת על בעלות הברית בנאט"ו להפוך את ההבטחות לעוצמה צבאית

התחייבויות פוליטיות אינן תחליף ליכולת צבאית בשטח. בשנה שעברה בהאג, בעלות הברית בנאט"ו הציבו יעד היסטורי של חמישה אחוזים מהתמ"ג השנתי להוצאות ביטחון, מהלך שהושג בעקבות הלחץ הממושך של הנשיא טראמפ. כעת, לקראת הפסגה באנקרה, הברית ניצבת בפני המבחן המעשי והוא הפיכת ההבטחות למציאות צבאית.

הנתונים מראים שינוי מגמה ברור שכבר קורה בשטח. מאז 2017, קנדה והמדינות האירופיות הגדילו את תקציבי הביטחון שלהן ביותר מ-1.2 טריליון דולר. מאז ועידת האג לבדה הוקצו עוד כ-139 מיליארד דולר, כאשר קרוב למחצית מהסכום מופנה לרכש ציוד מחברות ביטחוניות אמריקאיות. נכון לעכשיו, צבר ההזמנות הפעיל של בעלות הברית בארה"ב כבר עומד על מעל 60 מיליארד דולר והמספר רק עולה.

למרות הזינוק, חלוקת הנטל עדיין אינה מאוזנת וחלק מהמדינות משקיעות פחות מאחרות. בעידן של איומים מורכבים כמו מתקפות היברידיות, טילים היפר-סוניים ונחילי כטב"מים, כל חוליה חלשה מסכנת את הברית כולה. היעד המרכזי הוא להעביר את משקל הכובד של הגנת אירופה לידי האירופים עצמם, בעוד ארה"ב תספק תמיכה ממוקדת ומטרייה גרעינית. זה מחייב רשתות הגנה אווירית מתקדמות, בדומה לאלו שמעצבות את שדה הקרב באוקראינה, לצד אימונים תובעניים יותר.

השינוי המהותי ביותר מתרחש כעת על רצפות המפעלים. כדי להשיג עליונות טכנולוגית, נדרשת הרחבה של כושר הייצור משני עברי האוקיינוס האטלנטי. שיתופי פעולה בין התעשיות האמריקאיות לחברות האירופיות, לצד חוזים ארוכי טווח שאישר הקונגרס, יעניקו לחברות את היציבות הנדרשת להרחבת קווי הייצור.

פסגת אנקרה חייבת לספק לוחות זמנים, יעדים מדידים ומנגנוני פיקוח. שלום מושג מתוך עוצמה ואירופה חזקה היא תנאי הכרחי להגנה על שטחי נאט"ו כשותפים שווים ולא כמדינות חסות. המטרה היא לגרום ליריבים להבין שמחיר התוקפנות יהיה גבוה מדי.