טראמפ ונתניהו עושים את מה שהעולם פחד לעשות - ומישהו חייב להגיד להם תודה | תום אברמסון

בזמן שרבים בעולם ממשיכים לדבר בסיסמאות על “הכלה”, “איפוק” ו“פתרונות דיפלומטיים”, נשיא ארה״ב דונלד טראמפ ורה״מ בנימין נתניהו מובילים קו אחר - קו של הכרעה.

במלחמה מול איראן אין מקום לאשליות, ואין מקום לפחד. יש מקום למנהיגות. ויש מקום לאומץ. במשך עשרות שנים העולם ידע בדיוק מהי איראן: משטר קיצוני, אלים, שמממן טרור, מחמש מיליציות ומאיים בגלוי להשמיד את ישראל ולהילחם בארצות הברית.

אבל במקום לעצור אותו בזמן, מנהיגים במערב בחרו לעצום עיניים. הם חתמו על הסכמים, העבירו מיליארדים, וקיוו שהאיום פשוט ייעלם. הוא לא נעלם — הוא גדל. דווקא עכשיו, כשהמציאות התפוצצה בפנים של כולם, טראמפ ונתניהו עושים את מה שהיה צריך לעשות כבר מזמן: לא לדבר על הסכנה — אלא להילחם בה.

טראמפ מבין היטב שהמלחמה מול איראן אינה רק מלחמה של ישראל. זו מלחמה על הסדר העולמי. איראן גרעינית, עם טילים בליסטיים ועם שלוחות טרור בכל המזרח התיכון, היא לא בעיה אזורית — היא איום גלובלי.ולכן המדיניות התקיפה של וושינגטון, יחד עם הפעילות הצבאית של ישראל, אינה הסלמה — אלא תיקון של שנים של חולשה.

גם נתניהו, למרות כל הביקורת מבית ומחוץ, הוכיח שוב שהוא מהמנהיגים הבודדים בעולם שמוכנים לקבל החלטות קשות בזמן אמת. לא החלטות פופולריות. לא החלטות שמקבלות מחיאות כפיים באירופה. אלא החלטות שמגינות על אזרחי ישראל. יש מי שטוענים שהמלחמה מסוכנת. הם צודקים — אבל האלטרנטיבה מסוכנת הרבה יותר.

איראן עם פצצה גרעינית, חיזבאללה מחומש עד השיניים, ומזרח תיכון שנשלט על ידי משטרים קיצוניים — זו לא תיאוריה, זו הייתה המציאות שהלכה ונבנתה. היום, לראשונה מזה שנים, יש מנהיגים שלא מפחדים לשבור את המעגל. אפשר לא לאהוב את טראמפ. אפשר לא להסכים עם נתניהו.

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה: בזמן שרבים דיברו — הם פעלו. ובמלחמות מהסוג הזה, פעולה היא ההבדל בין הישרדות לאסון.