שרון שרעבי סופד לאחיו: "אהבתך הייתה אהבה שמעולם לא הייתה תלויה בדבר"

החלל החטוף, יוסי שרעבי, שנרצח על ידי מרצחי חמאס מובא כעת למנוחות, בקיבוץ בארי.

נירה שרעבי, אשתו של יוסי הי"ד, ספדה: ״יוס, אני עומדת היום במקום שמתחיל מהסוף.  שנתיים שאני לא נושמת. שנתיים שאני זועקת בתוך הלב פנימה ושואלת "למה??". כואבת אותך. כאב של מלאכים.

באיזה עולם בנות צריכות לקבור את אביהן מוקדם כל כך?  באיזה עולם אמא צריכה לקבור את בנה?  באיזה עולם אישה צריכה לקבור את אהוב ליבה כשעוד נשאר כל כך הרבה להספיק?

הכרתי אותך אחרי המון זמן שחיכיתי, וכשהגעת מייד ידעתי - זה זה. זה אתה. איש שיש בו את הכל.  אני זוכרת שלא הצלחתי להבין איך יכול להיות אדם עם לב טוב כל כך.

עם השנים הכרתי אותך יותר ויותר, והבנתי שאין בך צדדים נסתרים, רק עוד ועוד מהטוב הזה. זו לא הייתה קלישאה, זה היה הדבר האמיתי. נועדנו זה לזו.

אני מוצאת את עצמי צמאה לדעת עוד עליך. חיכינו כל כך לפנסיה שלנו בקראוון בניו זילנד, להיות אחד עם השנייה ולהכיר עוד יותר. השארתי הרבה דברים לפנסיה הזו, ויש הרבה שאלות שרציתי לשאול. 

התכניות שרקמנו לשנינו לא יקרו. אני הולכת לישון לבד. מתעוררת לבד. מחפשת את כפות הידיים החמות שלך שיעטפו אותי. שיעטפו את כולנו מפני העולם.

היית לנו מגן אנושי. לקחת על עצמך את כל מה שלא יכולתי. והיום אני לוקחת, ואתה חסר לי כל כך. נתת לי את החיים… הצלת אותי, הצלת את הלב שלי.

כבר שנתיים שאני פוחדת ללכת לישון, כי אתה לא שם - ואם יקרה לי משהו?

כל שיר מזכיר לי אותך, אני נושמת אותך מהרגע שאני פוקחת עיניים, וכל הלילה. אני נאחזת בך, כמו תמיד, ויודעת שזה הרגע שצריכה להתחיל לשחרר.

אני שואלת את עצמי - איך משלימים את החלל הזה? איך אאסוף את עצמי מחדש?

אני מניחה את המבט שלי על הבנות שלנו, ואני רואה בהן אותך. בכל אחת ואחת אתה נמצא בצורה אחרת, וכולן יחד משלימות אותך- שחסר לי כל כך.

כשאני מסתכלת על שלושתן יחד, אני כל כך רוצה להסתכל עליהן יחד איתך. כמו שהיינו כל חיינו. מתפעלים מהן, נהנים מהן, נהנים מהחיים אחד עם השנייה.

כשהיינו בתאילנד הגשמנו את הטיול שתכננת ויצרת עבורנו. הרגשנו אותך איתנו.  לא במקרה הגעת בשמחת תורה, ולא במקרה דווקא כשהיינו שם. הרגשנו שאנחנו ממלאות את הצוואה שלך, ואני מתכוונת להמשיך למלא אותה.

אני מבטיחה לך שאהיה פה תמיד עבור אמא שלך. נחבק אותה גם בשבילך. 

אני יודעת שאם היית פה היית אומר לי שצריך להמשיך קדימה, שחשוב להראות לבנות את הדרך הנכונה ולהיות עבורן תמיד.  היית מבקש שאתן לעצמי מרחב להתחיל שוב לנשום.

אני גם יודעת שאתה מסתכל עלינו ושומר עלינו מלמעלה. אשא עיני אל ההרים - מאין יבוא עזרי? אני סומכת עליך, שכמו שהיה תמיד, עזרי יבוא ממך.  תהיה מנוחתך עדן איש אהוב שלי. אוהבת לתמיד, בייב שלך״

שורד השבי אלי שרעבי, ספד לו: "יוסי אחי, היום, אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות, אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית. באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום. של מקום לבכות. יוסי, היית יותר מאח, היית עוגן. אדם של לב ענק, של מסירות שקטה, איש משפחה. אבא לשלוש בנות, שתמיד היה שם, עם מילה טובה, עם חיוך, עם לב רחב. לא חיפשת כותרות, רק להיות טוב. והיית טוב, הכי טוב.

ביום הנורא ההוא, 7 באוקטובר, נחטפת מעולמך, מעולמם של אהוביך, ונלקחת לעזה. לצערנו עברו יותר משנתיים. שנתיים של מאבק הרואי של נירה, יובל, אופיר ואורן, של אמא, שרון, אסנת והילה וכל הגיסים והגיסות האחיינים והאחייניות של משפחת שרעבי והרמן. עם המון תמיכה של חברים, חברות, קהילת בארי ועם ישראל כולו. כי אהבה לא שוכחת, משפחה וחברים לעולם לא מוותרים. היום אנחנו נפרדים. היום אנחנו אומרים לך תודה. על החיים שהובלת. על הדוגמה שהיית. על האהבה שהשארת בנו, גם כשאתה לא פה.

יוסי, אחי היקר, הלב שלנו שבור, אבל הראש מורם. כי זכית להיקבר פה, בארץ שאהבת, בלב הקהילה שלך, בין אנשים שלא שכחו. אנחנו נמשיך, בשמך, בזכרך, בדרכך. ונבטיח שנזכור, שנספר, ושנאהב, בדיוק כמו שאתה אהבת. יהי זכרך ברוך, אחי. נוח על משכבך בשלום".