אחותו של ירדן ביבס: "לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב"

בבית העלמין 'צוחר' שבמועצה האזורית אשכול, הובאו למנוחות עולם שלושת הקדושים שנרצחו באכזריות בשבי חמאס, שירי, כפיר ואריאל ביבס הי"ד. 

אב המשפחה ירדן ואביו אלי, הקריאו קדיש ובתחילת הספדי הלוויה נאמר כי בני המשפחה נקברו בארון אחד משותף בבית העלמין בצוחר: "יישארו צמודים וקרובים כמו ששירי עטפה אותם באותו יום ארור". 

השירים שליוו את הטקס הם שירים שירדן ביבס בחר. 

ביבס פתח את ההספד בפנייה לאשתו שירי ואמר: ״מי אמור״ - אני זוכר את הפעם הראשונה שאמרתי לך ״מי אמור״. זה היה ממש בתחילת הקשר שלנו, אמרת לי לקרוא לך ככה רק אם אני יודע בוודאות שאני אוהב אותך ולא להגיד סתם   אז לא אמרתי את זה כי לא רציתי שתחשבי שאני ממהר להגיד ״אני אוהב אותך״ אז שירי, אני אגלה לך שאהבתי אותך כבר אז שאמרתי לך ״מי אמור״. 
שירי אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך! שירי את הכול בשבילי! את האישה ואמא הכי טובה שיש, שירי את החברה הכי טובה שלי. 
מישמיש מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו.. איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך? את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? 
בממ"ד שאלתי אותך אם ״נלחמים או נכנעים״ אמרת לי נלחמים אז נלחמתי. שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה לא הייתי יורה.
אני חושב על כל מה שעברנו ביחד ויש כל כך הרבה זיכרונות טובים.
אני זוכר את הלידות של אריאל וכפיר. אני זוכר את הימים שהיינו יושבים בבית או בבית קפה לבד ומדברים הרבה... על הכול מהכול זה היה כיף אני מתגעגע לזה וזה חסר לי.
הנוכחות שלך חסרה לי מאוד.
אני רוצה לספר לך על כל מה שקורה בעולם ופה בארץ.
שירי, כולם מכירים ואוהבים אותנו את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה.
אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק! 
שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז ה-7.10 ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי! 
שירי בבקשה תשמרי עלי...תשמרי עלי מפני החלטות גרועות. תשמרי עלי מפני דברים רעים ותשמרי עלי מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשיכה.
מיש מיש אני אוהב אותך!

צ׳וקי (אריאל), אתה הפכת אותי לאבא. אתה הפכת אותנו למשפחה. אתה לימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ועל אחריות.
ביום שנולדת אני התבגרתי ברגע אחד בזכותך, אתה לימדת אותי כלכך הרבה על עצמי ואני רוצה להגיד לך תודה.
אז תודה אהוב שלי.
אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה.
אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו . 
צ׳וקי, תזהר שאתה יורד מהענן שלא תדרך על טוני... 
תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה. 
אריאל אני אוהב אותך "הכי בעולם תמיד בעולם", ממש כמו שאתה היית אומר לנו.

פוופיק (כפיר) - לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת...
אני זוכר את הלידה שלך. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנוש יש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו.
הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשניה!
אי-אפשר היה שלא לנשנש אותך כל הזמן.

כפיר אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב אבל חשוב לי שתדע שאני אוהב אותך מאוד ואני מתגעגע אליך מאוד! 
אני מתגעגע לנשנש אותך ולשמוע אותך צוחק, אני מתגעגע למשחקים שלנו בבוקר כשאמא הייתה מבקשת שאני אשמור עליך לפני שאני הולך לעבודה כל כך אהבתי את הרגעים הקטנים האלה והם חסרים לי היום יותר מתמיד! כפיר אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם! 
 יש לי עוד המון דברים להגיד לכם אבל אני אשמור אותם כשנהיה לבד".

הספדה של דנה סיטון סילברמן - אחותה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל: "בז, לולו ופורפור. שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה,
אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם.

בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות, אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה!
וכך היה.
ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם, דואגת, אוהבת ושומרת.

אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה, והבנה. אבא ואמא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה.

שהיינו ילדות, אני הייתי האחות המעצבנת, שירי תמיד הייתה התמימה והמתוקה, שירי רצתה לנקות את השולחן-אני נשכבתי עליו. שירי רצתה לראות טלוויזיה- אני בדיוק היתי חייבת לפצוח בריקוד מולה.
אני מודה שקצת התעללתי בה ותמיד חיכיתי לתגובה שתבוא, למה את לא מחזירה לי?? שאלתי אותה. שירי הייתה אומרת "חכי חכי שאני אהיה יותר גדולה אני אחזיר לך" לפני כמה שנים הזכרתי לה שאני עדיין מחכה...
שהגיעו הילדים סיפרתי לה על מה שהם עושים לי והיא אמרה " רואה? עכשיו הם מחזירים לך על כל מה שאת עשית לי".

שאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אמא ואבא, פותחות את הדלת והם- רצו מייד לחבק ולנשק את הנכדים והולכים איתם.

אני ושירי היינו מסתכלות אחת על השנייה ואומרות " טוב אז נראה לנו שאנחנו מיותרות פה". ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת.
עכשיו בז, את פה לידם, איתם אז אני לא דואגת.

לולו שלי, ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב, קונדסון ועדין קטן וחכם.
רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך, אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה!
אתגעגע אלייך כל כך, אתגעגע לארוחות ערב המשותפות עם ליה אלון וארז בבית של סבא וסבתא אוכלים פיצה ממתכון שסבא המציא.
אתגעגע להליכה שלך, של גברבר קטן, לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך.

פורפור, איתך הספקתי לצערי להנות רק 9 חודשים, לא היה קשה להתאהב בך מיד, חייכני וטהור, וגם ג'ינג'י לא אכזבת. הייתם לי אחיינים אהובים מיוחדים ויחידים!
תהיו בליבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים.

אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום.
ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם.
בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה 5 מלאכים שהם רק שלי, בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם.
בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושיישאר פה רק טוב.
אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו,
להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו.

הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אמא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה.

מבטיחה לך בז ולכם לולו ופורפור שאף אחד לא ישכח אתכם, ליה אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם.
בטוחה שעוד נפגש".

אחותו של ירדן ודודתם של אריאל וכפיר: "את המילים האלו אני כותבת בראש כבר מעל שנה. אי הודאות, החרדה והדאגה אליכם לא נתנו מנוחה למחשבות אבל בכל פעם שהראש התחיל לנסח גירשתי את המילים בכוח. בכוח האהבה אליכם ולירדן, בכוח התקווה שתשובו.
ועכשיו אני עומדת פה מולכם. לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב. איך מתחילים להיפרד?
כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמיד כאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא?
שירי, איך יכול להיות שלא נקבע שוב לפיקניק בשבת? שלא נתמוגג שוב לראות את אריאל רץ לתואם לחבק ולנשק? שלא נצחק על ירדן ונדאג לו ביחד? שלא תעבירי לי עצות ובגדים מכפיר שגדל לאפיק שלא זכיתם להכיר?
איך לקחו מאיתנו שנה שלמה של חוויות וזיכרונות יחד? איך אפשר לדמיין עתיד בלעדיכם?
איך לקחו לנו אתכם?
16 חודשים מאז אותה שבת נוראית ושום דבר עדיין לא נתפס, כלוםלא אמיתי והכל עדיין חסר הגיון.
שירי, היית בת הזוג המושלמת לירדן. לא יכולתי לבקש טובה יותרעבורו. אוהבת, רגישה, דואגת, מפנקת, מרגיעה.
את הכוחות שאת הטענת בו כל השנים, אנחנו עכשיו שואבים דרכו. אל תדאגי לו.
הוא חזק ומדהים ועדיין מצחיק. ואנחנו נשמור עליו. מבטיחה.
לולי, כמה אני מתגעגעת. לביישנות, לשובבות, למתיקות, לחיוך. לראות אותך עם תותו שלך. כמה אתה חסר לה. כמה דמיינו אתכם גדלים יחד, רחוק עד לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה.  
כפיר, לעולם לא תהיה נחמה על שלא היה לי יותר זמן איתך. לא הספקנו כלום. אפילו מתנה לגיל שנה לא זכיתי לקנות לך.
אני אזכור אתכם תמיד, לא תשכחו לעולם. אתם אצלי בראש ובכל פעם שאני מביטה בתואם, נגב ואפיק. בכל פעם שאראה תחפושת באטמן או אשמע צחוק של תינוק.
וככה אני רוצה לזכור את שלושתכם- מאושרים, צוחקים, משפחה.
אנשים רבים מבקשים ממכם סליחה, מירדן, מאיתנו. אך האשמה לא עליהם. האסון הזה לא היה צריך לקרות. לא הייתם צריכים להילקח והייתם צריכים לחזור בחיים.
סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות.
אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו, וכל בעלי התפקידים ישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב.
יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הינצחון שלנו כבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנו חייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אף אחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו.
לולי ופירפיר, העולם הכיר אתכם באופן הטרגי ביותר, אבל אני מבטיחה שנעשה הכל כדי שהזיכרון שלכם וממכם יהיה כזה שלתמימות, אהבה וטוב. בדיוק כמו שאמא שירי ואבא ירדן גידלו אתכם.
מבטיחה לעשות טוב בשמכם.
אוהבת ומתגעגעת לעד".