רב אמיתי: רחוק מחצרות המקובלים גובי הכסף. הרב שטיינמן - ענק בחייו וביום פטירתו

מי שלא זכה להכיר את גדול ישראל בחייו, זכה לטעום מעט מצניעותו האדירה ביום פטירתו. הרב אהרן לייב שטיינמן, שונה מכל מה שהכירו רבים עד היום.

הוא רחוק מחצרות המקובלים, רודפי הכסף והפרסום והנהנים מנישוק ידיהם ע"י ההמון. הרב שטיינמן לא הכיר את המושגים האלה. לא התעניין בהם והקדיש את כל חייו למען הכלל, למען עם ישראל ואפילו לא שנייה אחת מתוך 104 שנות חייו למען עצמו.

הרב שטיינמן היה קיים בעיני הבריות ואת עצמו ראה כאחד מהם. מפשוטי העם - כפי שציין בצוואתו האחרונה והמרגשת. צוואה שרק גדול דור אמיתי, יכול לכתוב.

שטיינמן דרש שלא יספידו אותו ואף שלא יפרסמו מודעות אבל על לכתו. שלא יפרסמו מאמרי הספד (כן, אנחנו כאן לא מקיימים את הצוואה במלואה) והחשוב ביותר מבחינתו היה להקבר ליד פשוטי העם. "לא בין גדולים" ושלא יכתבו שום תואר על מצבתו. הכיתוב היחידי שהתיר פ"נ - ראשי תיבות של פה נקבר. הרב ביקש בנוסף שלא יבזבזו כסף רב כדי לקנות מקום קבורה ולערוך את הלוויתו 6 שעות לאחר פטירתו. את הרב הענק, גדול שבגדולים, לא עניין האם יגיעו מניין אנשים ללוותו בדרכו האחרונה או רבים אחרים. אותו עניין לעמוד במצווה החשובה שלא להלין את המת. הוא לא חיפש פרסום, לא בחייו ולא במותו. הוא דרש בצוואתו של יכנו אותו בשם "צדיק". מבחינת הרב שטיינמן ז"ל, כל אחד בעם ישראל הוא צדיק.

דמותו של הרב מקרינה כעת על רבים. אלה שלא זכו להכירו במהלך שנותיו הרבים, זכו לקרוא את צוואתו. זכו לשמוע על חיים מסוג אחר. חיים למען הכלל. חיים של אדם גדול כלפי חוץ וקטן מבחינתו האישית. אדם שדירת 2.5 חדרים רעועה ברחוב חזון איש בבני ברק, מספיקה כדי כל צרכיו. לא צריך פאר. לא דירה, לא רכב מפואר. לא צריך כלום. מבחינתו, כלי יקר היה אדם שהצליח להחדיר בו רוחניות, אהבה, רגש.

בניגוד גמור למקובלים, רבני הקמעות, זורקי הנרות ואלה המייצרים סביבם תעשייה עסקית של ממש, הרב שטיינמן יצר סביבו תעשייה צנועה של אהבה שבין אדם לחברו.

הרב שטיינמן הוא בודד שבבודדים שידע להעריך את כולם. ספרדי? אשכנזי? עולה חדש? כולם יהודים. כולם אחים. לא בכדי תנועת ש"ס הספרדית אבלה וכפויה. הם הכירו היטב את הרב האשכנזי, החרדי-הליטאי, שחיבק אותם ואת עם ישראל - משפחתו המורחבת.

את מורשתו של הרב אהרן לייב שטיינמן חובה ללמוד בבתי הספר. הדור הצעיר צריך לראות את התמונות, את הבית הרעוע, את האיש הצנום. את האדם. האדם הפשוט מול הידיעה שיש מישהו מעליו. תמיד.

לא בכדי הסתלק הרב בנר ראשון של חנוכה. האור הגדול כבה, אבל ברגע אחד, בתוך כמה שעות, עם שלם עסק בדמותו, בדמות שהאירה והעירה את כולנו. הדמות שהזכירה לנו מי אנחנו. הדמות המבקשת מכולנו לעשות קצת חסד. להעניק לאחר. להקשיב, לקבל, להסכים.

הרב אהרן לייב שטיינמן יחסר לעם ישראל. יחסר מאוד!