שניה שבה דרכתי על חול לוהט (שעליו היה מונח המנגל הטבעוני שלי שבינתיים הספיק להתקרר, החול לא) וכף הרגל הפכה לכוויה אחת גדולה. יום של קמפינג עם החברים שבו נהנינו מכל רגע, הפך לכאבי תופת וצרחות לשמים. השניה הזו שינתה לי את מסלול החיים זמנית, לפי הרופאים לחודש וחצי+-, כנראה גם יותר בגלל עניין הצלקת. ועדיין, מודה לקדוש ברוך הוא שזה נגמר רק בזה.

 

בשולי, לא "הלכתי על גחלים" אבל שמעתי את הבדיחה אינספור פעמים

תמשיכו תמשיכו

 

2. שוחררתי מבי"ח גדול אחרי כמה שעות למרות חומרת הכוויה ונשלחתי הביתה למנוחה וחבישה. למזלי למחרת נסעתי לתל השומר ואושפזתי לשבועיים לפחות, כאמור, אני עדיין פה.

 

עוד אקדיש לכך המון מילים אבל בינתיים דעו לכם, מחלקת הכוויות בתל השומר זה מקום של מלאכים, אור גדול בתוך הטירוף. צוות מקצועי, אנושי ומיומן. תודה לאל שהגעתי לכאן.

 

3. אני יודעת שהמשפחה שלי, החברים והסביבה הם הכי טובים, אוהבים ונמצאים שם עבורי בכל עניין, אבל בשבועיים האלה הבנתי כמה הם מוכנים לעשות עבורי ובאיזו מסירות ונתינה. אני מודה על כל רגע שמקיפים אותי. כמות הביקורים אצלי היא בלתי נתפסת, כנ"ל לגבי כמות האוכל