מיה רגב, אשר חזרה משבי חמאס התייחסה לסיפורי הזוועות על הטרדות מיניות ואונס של החטופות בשבי חמאס בדיון חירום של הועדה לקידום מעמד האישה שמתקיים בנוכחות משפחות החטופות וסיפרה על החוויה האישית שלה: ״ נורא קשה לי לשמוע את כל המשפחות, חשבתי שאני קצת יותר חזקה מזה. הציעו לי לבוא לכאן וישר הסכמתי והרגשתי שיש לי כל כך הרבה מה להגיד. ניסיתי לכתוב אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד ואני פשוט לא יודעת איך לבטא את זה מרוב הכעס, התסכול והפחד והרגשות וכל מה שקורה שם וכל מה שהן חוות שם...
מבחינתי מה7.10 כל דיון חייב להיות דיון חירום כי כל יום זה יום של חירום. כל דקה היא חשובה. לשמוע ולראות שחברי הכנסת יוצאים לפגרה -אז מה הנשים יעשו שם? מה הנשים והילדים והגברים והחיילים והחיילות יעשו שם? הם ימתינו שחברי הכנסת והממשלה יחזרו לכסא הנוח שלהם ויחליטו מה לעשות? אני אישית לא האמנתי כשראיתי את זה. כל בחורה שם, ועם כמה שקשה להגיד- כל בחורה עוברת הטרדה מינית כזו או אחרת. זה לא משנה איך תנסו לייפות או לשנות את זה. הפקירו אותי פעם אחת. אני יושבת שם ומחכה ואומרת "אוקיי עוד כמה ימים יבואו להציל אותי? זה לא הגיוני כל כך הרבה נשים בשבי? איפה נשמע דבר כזה? ולא האמנתי שזה ייקח עוד יום ועוד יום ועוד יום. אני חזרתי אחרי 50 יום, ואני מתמודדת עם דברים -אני לא רוצה לתאר על מי ששם 179 ימים. אם הייתי יכולה הייתי נכנסת ולוקחת את כולם חזרה הבייתה אבל אני לא יכולה זה התפקיד שלכם. של המדינה שאכזבה אותנו פעם אחת וזהו. לא היינו אמורים להתאכזב יותר בחיים, ועוד יום ועוד יום ויוצאים לפגרה. אנחנו צריכים את העזרה שלכם המשפחות צריכות את העזרה שלכם כל יום: אני רואה את הדברים בתקשורת ונקרעת מבפנים איך זה הגיוני? לי היה את המזל וחזרתי הביתה. מה איתן? הן צריכות שתלכו לישון איתן בלילה ותקומו איתן בבוקר כי הן יושבות שם מחכות.
הן מחכות שמישהו יבוא להציל אותן.
הן סומכות עליכם, על הממשלה ועל המדינה שאיכזבה אותן פעם אחת, וכמו שאמרו פה כל יום המספר של האנשים שאתם יכולים להחזיר הביתה הולך ופוחת. כי זה אנשים לא חיות. תחזירו אותן הביתה זה לא הגיוני שזה נמשך כל כך הרבה זמן".