מדינת ישראל שינתה בשנים האחרונות דיסקט והשקיעה הון בבניית הכוח המגן שלה: מערכת החץ, כיפת ברזל, פיתוח הלייזר.

פיתוח כלים הגנתיים מוצלחים ככל שיהיו, הינם פתרון בעת מלחמה, אך עם כל החשיבות וישנה כזאת להגנה, הדבר גורם בעקיפין לדעיכה בכל הקשור לאסטרטגיה ההתקפית של הדרג המדיני והצבאי. מאות ואלפי טילים הנורים לשטח ישראל מתקבלים בהבנה והשלמה בגלל המחיר הנמוך יחסית בנפש וברכוש.

כיפת הברזל בשילוב משמעת עצמית של תושבי מדינת ישראל מוכיחה את עצמה ממבצע למבצע. הדבר הנ"ל כובל את הדרג המדיני ונותן מרחב נשימה לצה"ל. אין עוררין על כך שדעת הקהל העולמית והפנים ישראלית מתקבעת על פי פרמטרים של נפגעים בנפש ובגוף. המצב כיום שמדינת ישראל פעלה ובצדק מבחינתה להשקיע הון בהגנה, מציב שאלות רבות על העתיד הקרב לבוא.

משרד הביטחון

עצם אי הלגיטימיות העולמית וגם אי רצון של מדינת ישראל ליזום מבצעים יזומים, גורמת להתעצמות של גורמי הטרור, ולקביעת סטטוס קוו חדש שנבנה בין ארגוני הטרור לבין מדינת ישראל. אין מדינה ריבונית בעולם, אשר מוכנה לספוג מאות טילים לשטחה והייתה מגיבה בצורה כזאת מדודה מנגד.

ישראל יצאה לשני מבצעים מדודים נגד הג'יהאד האיסלאמי והראתה בכך שיכולות מודיעיניות ומבצעיות קיימות והכל זה עניין של אסטרטגיה וקבלת החלטה. הרמת הראש של תאי הטרור ביהודה ושומרון הינו עוד איתות למקבלי ההחלטות, אי הטיפול בנושא יהפוך את הצינור המאולתר הנורה במרחב ג'נין במהרה לגראד אשר יפתיע את תושבי עפולה ובית שאן.

דוברות רפאל