״את דוד שלי לא זכיתי להכיר, גאה להמשיך את דרכו״ | סיפורו של אחיין

את דוד שלי מנחם ז״ל לא זכיתי להכיר, אבל כן שמעתי סיפורים עליו מאז שאני ילד, הוא היה ספורטאי מצטיין בתיכון וקיבל באוגוסט 88 שיבוץ ליחידת דוכיפת.

הוא סיים טירונות קשה וארוכה וכולם היו מספרים לי שהוא היה בולט בכושר המנהיגות שלו והיה אהוב על חבריו כי שמר תמיד על מורל גבוהה ובגלל הכושר הגופני היוצא דופן שלו.
בתקופת המלש״ביות שלי לא הייתי מיועד ללוחמה אבל אחרי כל הסיפורים ששמעתי על האדם והלוחם שהיה והרצון לעשות שירות משמעותי בחרתי ללכת על לוחמה ובפרט בחטיבת כפיר.

מאז שאני זוכר את ימי הזיכרון היו באים חיילים מהחטיבה ללוות את סבתא שלי בבית העלמין ושם החלה ההיכרות שלי עם החטיבה והרצון להתגייס אליה, למשפחה היה קשה עם ההחלטה שלי כי פחדו שאהיה לוחם גם.

בזכות קצינת הנפגעים של המשפחה והמוטיבציה שלי התגייסתי לגדוד נחשון וכיום אני חובש בתאג״ד 90 גאה להמשיך את דרכו של מנחם מרדכי סזנה ז״ל.