השר קרעי: "גם אם אין יד מושטת, נחתור לאחדות מתוכנו"

שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי פרסם לפני זמן קצר (שישי) לכבוד השבת. בפוסט כתב השר: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו... אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה’". ביום שכילה משה להקים את המשכן, עמד משה מן הצד סביבות אוהל מועד בתוך בני ישראל ולא נכנס. אמר לו הקב"ה: עד מתי אתה משפיל את עצמך - אין השעה מצפה אלא לך... ולכן הוצרך לקרוא לו - "ויקרא אל משה".

ועל זה אמר שלמה במשלי: "כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲ‍לֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב". ואמר רבי עקיבא בשם רבי שמעון בן עזאי: "רחק ממקומך (מהמקום המכובד הראוי לך) שנים או שלושה מקומות ושב - עד שיאמרו לך עלה. מוטב שיאמרו לך - עלה עלה, ולא יאמרו לך - רד רד".

מכאן אמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאין בו דעת להתנהג בענווה ודרך ארץ - נבלה טובה הימנו". צא ולמד ממשה אבי הנביאים, שהוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום, והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס אליו עד שקרא לו, שנאמר: ויקרא אל משה (מדרש רבה).

כל שכן כאשר אדם עושה פעולה שבאה לתקן טעות ולפתוח דף חדש. ה"ספורנו" מצביע על המילה "מכם" בפסוק הבא, "אדם כי יקריב מכם", כרמז לכך שההקרבה צריכה להיות פעולה עם משמעות פנימית עמוקה. לא די בפעולה חיצונית של הבאת קרבן – ההקרבה צריכה להיות מעצמו של אדם, מתוכו, מפנימיותו. בצניעות ובהכנעה, כאילו מקריב האדם את עצמו. וכמאמר המשורר:

בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו, ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".

עוד כתב קרעי: "ישעיה הנביא מוכיח את ישראל ואומר ״לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'… לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". הקרבת קרבן יקר ככל שיהיה, אין בה שום תועלת בלי לטהר את הלב. מעשי גבורה ופעולות חסד למען הכלל, לא שווים כלום אם משתמשים בהם כקרדום לחפור בהם ולקעקע את יסודות הבניין המפואר של אותו טוב וחסד - "למה לי רוב זבחיכם". הקרבה של אדם למען הזולת, צריכה להיות ממעמקי הנפש ומתוך כוונה טהורה, ורק אז תתקבל ברצון בעיני אלוקים ואדם.

כך גם לגבי האתגר העומד בפנינו בתקופה האחרונה. מי שמבקש לשרת את הציבור באמת, לעשות טוב לעם ישראל, לא יכול להתנות זאת בתנאים נוחים או להציב אולטימטום. אלו פעולות המנוגדות למהות התוצאה המתבקשת, ומוכיחות שהכוונה לא רצויה ומכאן שהמעשים אינם רצויים. רצון להדברות ולאחדות צריך להגיע ממקום אמיתי ועמוק - "מכם". כהנהגה אחראית, נשתדל לממש את הציווי. גם אם אין יד מושטת, נפעל בשום שכל ובזהירות, נחתור לאחדות מתוכנו, נלמד היטב, נדרוש משפט, ונדאג לגר ליתום ולאלמנה".