אירוע ניסיון לינץ' אירע ביום שישי האחרון כאשר קבוצת יהודים חולצה ברגע האחרון באורח נס ללא פגע - כך נודע לראשונה בחדשות 0404.

קבוצת יהודים הגיעה לנחל קנה כבכל יום שישי, כאשר ראו שהמקום עמוס החליטו לפנות חזרה לכיוון הבריכות הראשונות. ככל שהקבוצה התקרבה לכיוון היציאה הבחינו חבריה כי ערבים רבים מתקרבים לעברם ולאט לאט החלו חוסמים אותם באופן מכוון.

תוך דקות ספורות מאות ערבים הקיפו את כלי הרכב, היהודים שחשו סכנה לחייהם הזעיקו את בטחון היישוב עלי זהב, עברו דקות מורטות עצבים כשמאות ערבים החלו דופקים על דלתות וחלונות הרכב, תוך סימונים של מוות לעברם, כל זאת כאשר חברי הקבוצה על הקו עם כוחות צבא שממהר להגיע למקום. הערבים מאות במספר - החלו לחסום אותם, לצרוח לעברם ולטלטל את רכבם, כאשר הלוחמים הגיעו למקום, חולצה הקבוצה בשלום ברגע האחרון.

ה' שנכחה בניסיון הלינץ' תיארה: "בזמן שהיינו על הקו עם הצבא, הכמות של הערבים שנצמדו לנו ודפקו לנו על החלונות היתה לא נורמאלית, הבנות מאחורה בכו וניסינו לדבר עם המוקד והם מנסים לפתוח את הדלתות שלנו. עוד שתי דקות הם היו מצליחים ועושים בנו לינץ. הכל תוך כדי שהם צועקים "אטבח אל שהיד" ומסמנים לנו סימנים של מוות. כשהחיילים הגיעו הם רצו לכיוון החיילים והיה בלאגן. אני לא מצליחה לשכוח כמה הם דפקו לנו על החלונות".

חברה נוספת שנוכחה במקום סיפרה לחדשות 0404: "האסימון נופל שזה לא סתם פקק, אלא חסימה מכוונת. לא הבנו מה קורה, עד שערבי אחד התחיל להתקרב יותר אל הרכב, ואחריו כולם יוצאים מהרכבים, נאספים מכל הכיוונים, דופקים על הרכב, עושים לנו אצבע שלישית, צועקים ושמים שירי "אללה וואכבר" "יחי פלסטין" " איטחב אל יהוד" - אנחנו לבד ברכב, שלוש בנות ובן, לא מבינים איך נקלענו למצב כל כך מפחיד בנחל שלנו, נחל קנה.

הבנו שנקלענו לאירוע, ומנסים לנהל אותו. התקשרנו לרבש"צ עלי זהב שנתן לנו הוראות מה לעשות בשטח ושלח כוחות צבא. עד שהצבא הגיע עברו דקות שנראו כמו נצח, הערבים מצלמים אותנו בוכות וצורחות, הערבים מקיפים ומתלהמים, ולאט לאט מתקרבים יותר ויותר לרכב עד שהחלו לפתוח את דלתות הרכב, מזלנו שנעלנו, אז הם עברו לחלונות ולקללות ולבעיטות לרכב. באיזה שלב הם התקשרו: "6 דקות אצלכם..." 6 דקות שהרגישו כמו נצח פחדנו כל כך, הרגשנו לבד, הם היו כל הזמן על הקו.

לאחר כמה דקות אנחנו מבינים שהצבא מגיע, כל הערבים רצים לכיוון החיילים, מתלהמים, מרימים ידיים וצועקים. פחדנו על החיילים, פחדנו על עצמנו. האירוע היה יכול להסלים עוד יותר, תוך שניות. ב"ה חיילינו האהובים הגיעו, הוציאו אותנו לאט לאט ובגיבוי מלא, ליוו אותנו במשך שעה שלימה עד שהצלחנו לצאת". מהנחל".