יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים קרב ובא והשנה ויצו מעלה את הילדים לראש סדר היום הציבורי והפוליטי במדינת ישראל. לקראת היום הבינ"ל, ויצו דורשת מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לקחת אחריות על אותם ילדים, במטרה לזהות אותם בזמן לטפל בהם כדי שאלימות במשפחה לא תהפוך לגזירת גורל עבור אותם ילדים ולמגיפה חברתית המשתוללת ללא שליטה בחברה.

הילדים החשופים לאלימות במשפחה, אשר כונו עד לאחרונה 'שקופים' ו'קורבנות משניים', מקבלים לאחרונה הכרה במחקרים ובספרות המקצועית כנפגעים ישירות וכפוסט טראומטיים. עם הזמן הולכת ומשתרשת התפיסה שלפיה חשיפת ילדים לאלימות במשפחה היא פגיעה בהם הן לטווח הקצר, לטווח הארוך וסיכון בשימור מנגנון העברה בין-דורית עד אחרון הדורות.

לפי דיווחי משרד הרווחה, בשנת 2021 טופלו במקלטים ובמרכזים למניעה ולטיפול באלימות רק 1,976 ילדים. זהו מספר זעום ביחס למספר הילדים החשופים לאלימות, הנאמד בכ-600,000 ילדים.

בפועל, זהו כשל ביכולת הגורמים הציבוריים בישראל קרי: משרדי החינוך והבריאות, לזהות ילדים חשופים לאלימות ולהפנות אותם לטיפול באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות שמפעיל משרד הרווחה והביטחון החברתי. במקרים של רצח האם או רצח והתאבדות האם והאב, הילדים בישראל מקבלים מענה חירומי אך מענה זה אינו לוקח את הצורך בטיפול ארוך טווח בצל הטראומה והתפרקות המשפחה.

התוכנית 'ילדים חשופים לאלימות' היא חלק ממהלך שמובילה ויצו בהצפת התופעה כתנאי ראשון להכרה בה ולבניית מענים מתאימים. המטרה של התוכנית היא להניע שינוי חברתי שיבוא לידי ביטוי ברמת המיקרו עם הכשרת אנשי המקצוע הפוגשים את הילדים ביום-יום – גננות, מורות ומורים, רופאים, פיזיותרפיסטים, צוותי התפתחות הילד, אחיות טיפת חלב, עו"סיות, פסיכולוגיות, שכן חשוב מאד לערוך תשאול מקצועי ולחשוף את הנושא בצורה רגישה המבטיחה פרטיות וחיסיון ובעיקר מותאמת לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים.

מערך המניעה בויצו מפעיל תוכניות ייחודיות לצמצום היקפי התופעה באמצעות עבודה עם מתבגרים ועם אנשי ונשות מקצוע במשרדי הבריאות הרווחה והחינוך:

"שלי ורק שלי": התוכנית הוקמה בנובמבר 2016, התכנית סדנאית ועוסקת במניעת אלימות בזוגיות צעירה. עד היום השתתפו בסדנאות למעלה מ-30,000 בני נוער והודרכו במקביל 168 צוותי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי.
"ילדים חשופים" התוכנית הוקמה ב-2017, עד כה הוכשרו 11,605 צוותי בריאות/חינוך/רווחה ב-250 הכשרות וכנסים ברחבי הארץ.
בנוסף מטפלת ויצו בילדים והוריהם במרכזים לטיפול מניעת אלימות, מקלטים ו-8 קהילות בהן משתתפות מאות נשים יוצאות מקלט וילדיהן.

רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצו: "הורי הילדים ה"שקופים" עסוקים באלימות בבית היא הופכת לדומיננטית בעולמם הרגשי והם הופכים לא זמינים רגשית לילדיהם, והשאלה הנשאלת – מי ה"מבוגר האחראי" שיקח אחריות להפסקת נטישת ילדים אלו בבית ובקהילה? מתי נפסיק להישאב למקומות של חשש, אי נעימות, קושי מנקיטת עמדה? מתי החברה הישראלית תפסיק לדבר בסיסמאות של "די לאלימות" ותנקוט במעשים התומכים בהפיכת הילדים מ"שקופים" ל-"נוכחים" –באופן עקבי נעסוק באיתור והנגשת סיוע לילד ולהוריו מתוך הבנה שאלימות לא נשארת בבתים - היא גולשת! גולשת לנהגים בכבישים, גולשת למגרשי הכדורגל, לבתי הספר ולמקומות הבילוי והעבודה.

אובדן משילות' הוא השלב הכאוטי אליו הגיעה מדינת ישראל במקומות שהפכו ל"שקופים" בפריפריה. חברה אלימה צומחת ומתפשטת ללא שליטה במקום בו רשויות המדינה "שיחררו" עצמם מאחריות. כשהיינו קטנים המשפט "זה יגמר בבכי" ליווה כל משחק שהפך להשתוללות, אז כדי שזה לא ייגמר בבכי - על כולנו להתעשת חברה אזרחית, רשויות החוק, החינוך, הרווחה והבריאות - לקחת אחריות על ילדים אלו ולפעול באופן מקיף וארוך טווח להבטיח את שלומם ועתיד כולנו.

מה חובת המדינה לעשות בכדי לשנות את גורל הילדים? להכשיר במוסדות אקדמיים כל רופא, מורה, אחות, עו"ס, פסיכולוג לאיתור וזיהוי ילדים אלו. להתאים את החקיקה בישראל באופן שיאפשר טיפול של מערכת הרווחה בילדים לאחר איתורם. להטמיע בתוכניות החינוך כמקצוע חובה מגיל 3-18 את מניעת האלימות לצד טיפוח השוויון המגדרי שהוא תנאי יסוד לחברה בריאה. להחמיר את הענישה ולסמן קו אדום חברתי ברור וללא היסוס ומסרים סותרים המאפיינים כיום את ההתייחסות לבעיה".