בפרק חדש בעדויות הקשות נגד ימ"ר ש"י" נעה ז"ל וישראל אריאל, תושבי יצהר, מתארים את יחס שוטרי ימ"ר ש"י אותו חוו. נעה ז"ל, שהייתה בובנאית במקצועה ועסקה רבות במודעות לנושא נשים מוכות, הקבילה את יחסי החברה הדתית וציבור המתיישבים כלפי המשטרה כיחס של אישה מוכה לבעלה: "אנחנו אוהבים את הצבא ואוהבים את המדינה. אוהבים. גם נשים מוכות הרבה פעמים אוהבות את הבעלים שלהם", תיארה נעה ז"ל.

במהלך הסרטון התייחס בעלה ישראל למעצרו באישון לילה, לאחר ששוטרים חיפשו את בנו. "ההנאה הזו לבוא בשתיים בלילה, הם תמיד עושים את זה. זה לא שהם באים פעם אחת בשמונה ופעם בתשע והוא לא נמצא, ואז מגלים שבשתיים בלילה ימצאו אותו בבית. זו גישה בסיסית שמרגישים שמי שעומד מולם הוא לא אדם עם זכויות בסיסיות".

נעה ז"ל הוסיפה: "אנחנו שותקים, כי אנחנו אוהבים את הצבא ואוהבים את המדינה, אוהבים. אני מתעסקת כל החיים שלי בנשים מוכות, תדעו לכם שנשים מוכות הרבה פעמים אוהבות את הבעלים שלהם. אנחנו מתנהגים כמו אישה מוכה מול המשטרה, וגם אומרים מגיע לי, במה אני הייתי צריכה לשנות, איך אני הייתי צריכה להתנהג. לא! יש פה אשם! והכוח הזה של האמון של הציבור - זה משהו שצריך לחרב אותו".

בהמשך התייחסו הזוג אריאל לפרשת אהוביה סנדק, וזאת לאור ניסיונם רב השנים מול משטרת מחוז ש"י.

"מה שעשו לי זה כשמתעסקים עם אדם מבוגר, אז כל שכן כשמתעסקים עם ילד שהשמועות עליו הן שהנוער הזה 'מי יודע מה הוא מסוגל לעשות' ואיזה מזימות רוחשות בגבעות הנסתרות שלו", אמר ישראל. "כשעומד מולך שוטר עומד מולך אדם, לפעמים הוא יותר טוב ולפעמים הוא פחות טוב", הוסיפה נעה אריאל. לדבריה "בימ"ר ש"י מתקבצים הפחות טובים. אדם שהרגילו אותו במשך שנים לנהוג בכוחנות ולא לשלם על הטעויות שלו. וכשאתה לא משלם על טעות ולא משלם על טעות ולא משלם על טעות - אתה מתרגל להשתמש בה".

"לנגח רכב נוסע כשאין לזה הצדקה לא קיומית ולא סכנתית, ואתה בכלל לא יודע מה הוא עשה ואם הוא עשה ובכלל אולי לא היה פה כלום, זה הרשעות של המערכת, וההבנה של השוטרים שהם לא ישלמו. זה לא טעות במובן שהוא בטעות נגח אותו, הוא נגח אותו בכוונה. אבל אחר כך הטיוח זה בעיני הסיפור הכבד, וזה הסיפור של ימ"ר ש"י ושל המשטרה. הנכונות לשקר, הנכונות להפליל אחרים.

התאונה היתה הריגה, הטיוח הוא ניסיון לרצח. גם של אהוביה, גם של הנערים שאיתו, גם של הציבור שלנו, גם של נוער הגבעות, הם פשוט מנסים לקבור אותנו", סיכמה נעה ז"ל.

עדותם של בני הזוג אריאל נמסרה במסגרת פרויקט "עדויות ימ"ר ש"י" של ארגון "חוננו" ומטה "יהודי לא הורג יהודי", בצילום ובימוי של אברהם שפירא וחן קליין, ותחקיר של אלחנן גרונר. בשבועות הקרובים צפויות להתפרסם עדויות נוספות על יחס המשטרה והשב"כ למתיישבים ביהודה ושומרון.