אני לא מכיר יהודי דתי או חילוני שישחק כדורגל בבית כנסת. הוא ירגיש בוודאי את קדושת המקום אפילו אם הוא רק בית כנסת בקרוון ולא בירושלים או בארץ ישראל.

אני לא מכיר יהודי שישחק כדורגל בכותל המערבי, אפילו שהוא הכי חילוני שבעולם. הוא ירגיש את השראת השכינה שיש במקום התפילה המקודש הזה.

 ברור לכולם כי הקדושה בהר הבית היא לעילא ולעילא מקדושת בית כנסת הכי קדוש שיש, הרבה יותר השראת השכינה מהכותל בתפילת נעילה של יום כיפור. כשאני רואה את מקום הקודש מרחוק כולי מלא התרגשות, התעלות, השתוקקות כמו כולנו. 

אין ספק שהקדושה בקודש הקודשים היא מעל הכל. חכמינו מספרים על יוסף משיתא שהיה בוגד בעמו ונכנס לקודש לקחת שלל את המנורה הטהורה והתהפך באותו רגע וחזר בתשובה. שמעתי מאבא זצוק"ל שאמר כי הקדושה הגדולה שהייתה שם השפיעה אפילו על אדם גס ובוגד כזה. 

יש אנשים שהם כמו חמורים לקדושה ולא מרגישים כלום. לפני כמה שנים הייתי בשבת במלון שבע הקשתות בהר הזיתים וראיתי מהחלון ערבים משחקים כדורגל בהר הבית. זה היה מזעזע. אחר כך שמחתי מאוד. אמרתי לעצמי, הם לא שייכים להר הזה לכן הם כל כך בזים לו. לא מבינים שהתפקיד שלו להביא לעולם שלום, ברכה, חכמה, שמחה, אמונה. חיים. בעיקר לא מבינים שזה בית ה' ולא מגרש המשחקים שלהם. 

השבוע כשראיתי את הערבים משחקים בתוך המסגד שלהם כדורגל, במקום שהוא מקום המקדש בעצמו, הזדעזעתי כפול ומכופל. הפלא הגדול לא היה על אלא ששיחקו, אלא על כל הערבים האחרים שבכלל לא הרגישו שיש פה חילול הקודש. אני מאמין שגם בהמות גסות היו מרגישות את הקדושה של המקום הזה. והם לא.

כמה שזה מזעזע, כך זה מעודד ומשמח. 1300 שנה המוסלמים נמצאים על הר הקודש ולא מצליחים להביא משם שום דבר טוב. כשאנחנו שמחנו ואמרנו הלל בכלי נגינה. שמענו את הצעקות שלהם. ראינו את האבנים שהם זורקים משם על מתפללים יהודים ששמחים שמחת חג. ראינו את הזיקוקים שהם ירו עלינו.  

המקום המקודש הזה מביא להם רק כעס ועצבנות. רק מלחמות ושפיכות דמים. רק מריבות וסכסוכים. אולי הגיע הזמן שיפנו את המקום המקודש הזה וילכו למכה.