על המדרון החלקלק וסכנותיו | אלישי בן יצחק

פרשת כי תשא מקפלת בתוכה את אחד מהאירועים הטראגיים של דור המדבר, הלא הוא חטא העגל.

בהתאם לסיפור המקראי לאחר ההתגלות ומעמד הר סיני משה עולה להר סיני לקבל את התורה, וכך אנו קוראים: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם...ויבא משה בתוך הענן ויעל אלא ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה".

בני ישראל ממתינים בציפייה למשה, הם סופרים את הרגעים והימים. בני המתח גדול בני ישראל נמצאים בתוך אירוע חריג ונדיר בהיסטוריה האנושית, אלוקים מדבר עם בני ישראל, הכל שומעים את דבר האל, הכל רואים את המעמד ואת המתחולל באותם רגעים, חז"ל מתארים את עוצמת המעמד בכך שבעקבות ההתגלות האלוקית בני ישראל עוברים חוויה של מוות, וכך הוא לשון המדרש: "אמר רבי לוי: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה: שיראו כבודו וישמעו קולו. והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו,...ולא היה בהם כח לעמוד, שכיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם על שדבר עמהם,...אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה. יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו, כל העולם כולו שמחים ובניך מתים? מיד חזרה נשמתן" יתרה מזו בפרשה, ולאחר חטא העגל, כתוב: "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב" מבין זאת ר' יהודה הלוי, באופן הבא: "העם נותרו מצפים לירידת משה, עליו השלום, מן ההר כשהם כמות שהם – הם לא החליפו את בגדיהם, עדייהם וחליפותיהם אשר בהם חגגו את יום [מעמד] הר, אלא נשאר ובמלבושם כשהם מצפים למשה".

העיכוב בחזרתו של משה גורם לחשש בקרב העם שמא המצב הוא אחר משה לא יחזור ואין למה להמתין, משה מושיעם לא ישוב עוד. כך מתאר את הדברים ר' יהודה הלוי: "והוא [משה] בושש לבוא אליהם במשך ארבעים יום – ולא לקח עמו צידה ולא נפרד מהם אלא מתוך כוונה לעזוב ליום אחד בלבד, [כאשר כך קרה] התעוררו חשדות רעים אצל חלק מאותו ציבור גדול. פשוטי העם החלו מתפלגים לכיתות. הדעות והחשדות התרבו". במצב דברים זה פונים העם לאהרון, יד ימינו, סגנו ואחיו של משה, בעתירה פשוטה: "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום, עשה להו אלוקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".

לצד פרשנות שמנסה לייחס לבני ישראל בקשה לעשות עבודה זרה ממש, כמו שמצינו בתלמוד: "מלמד שאיוו לאלוהות הרבה". חז"ל תיארו במקום אחר את חטא העגל וחומרתו בדימוי של ''כלה המזנה בתוך חופתה".

מנגד שהיו שביקשו להכהות מעוצמת החטא ואף ניסו ללמד סניגוריה על עם ישראל בעתם בקשתם, שעל פניה היתה לגיטימית כך למשל, מסביר ר' יוסף בכור שור, מסביר את בקשתם של בני ישראל: "עשה לנו אלהים – שופט ודיין, מנהיג ודבר... וחס ושלום לא נתכוונו לעבודה זרה. ונתינת הטעם [ההסברים] מוכיח, דקאמרי [שאמרו]: כי זה משה האיש, אלמא דבמקום משה רצו להעמידו". כך גם מסביר ר' יהודה הלוי: "דרשו דבר מה שיעבדו אותו ויפנו אליו כשאר האומות, מבלי להכחיש את אלוהותו של מי שהוציאם ממצרים, אלא יהיה זה דבר שיצביעו עליו בשעה שהם מתארים את נפלאות אלוהיהם".

היטיב להבהיר עמדה זו הרש"ר הירש, בניסיון להבין את מהות חטא העגל, באומרו: מהתכלית – "אשר ילכו לפנינו", ומהטעם – "כי זה משה האיש", מוכח בעליל שלא היה זה מעשה עבודה זרה במובן הרגיל, זאת לא הייתה בגידה בה'. הדבר שהעם רצו שאהרן יעשה, היה אמור למלא את מקומו של משה, ולא לבא במקום ה'. הם הניחו שמשה מת בפגע רע כלשהוא, ולכן דרשו מאהרן שיעשה להם דמות "משה" שלא תאבד לעולם. אך תליית תקוותם לעתיד בקיומה של דמות "משה", והרעיון המשובש שאדם יכול ורשאי לעשות לעצמו דמות "משה", ושזה אכן מה שעליו לעשות – אלה הם רעיונות המנוגדים בתכלית לאמיתות היסוד של האמונה היהודית אודות מהות האלוקים והקשר ההדדי שבין אלוקים לאדם. האמיתות האלה הובהרו לעם באזהרת ה' מיד אחר ההתגלות בסיני: "אתם ראיתם וגו' לא תעשון אתי".

על המדרון החלקלק

אם נאמץ את הגישה המקילה, זו שמבקשת להכהות מעוצמת חטא העגל, עולה השאלה אם כך מדוע נתפס חטא העגל כחטא הכי חמור חטא כל כך חמור שלפי חז"ל במדרש רבה: "אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של העגל". מה כל כך מסוכן היה בחטא העגל, שהעלה את האפשרות שמא אין סיכוי לעם הזה וכדי לו, לאלוקים להשמיד את העם, כמאמר הכתוב: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול".

דומה שאת פרשת חטא העגל יש להבין על רקע הסוגייה של כשל המדרון החלקלק, עניינה של סוגיה זו בכשל לוגי שיכול לנבוע מנקיטה של פעולה או מעשה מסויים, כלומר אם נקיים פעולה מסויימת, קיים סיכוי גבוהה שאותה פעולה תוביל לפעולה נוספת חמורה יותר, והפעולה החמורה יותר, גם אם במקצת, תגרור לפעולה נוספת חמורה יותר מקודמתה, וכך על זה הדרך עד להתפרקות כמעט מוחלטת של הרצון המקורי, סכנת המדרון החלקלק או בשמו העממי יותר, 'שיטת הסלמי'.

השופט אליקים רובינשטין, במאמר שכתב על עניין המדרון החלקלק, מתאר את החשש בחיי המעשה באופן הבא: "הגזֵרה והגזֵרה לגזֵרה ידועות הן בחיי המעשה ובמשפט המודרני בפעולות הבאות למנוע את סכנת המדרון החלקלק: שמה שנראה לנותן הוראה או הסכמה כדבר ראוי עלול לשמש לבעלי כוונות לא טהורות, ולעתים אף לתמימים, פתח שראשיתו קופו של מחט וסופו פתחו של אולם, למעשים שאינם ראויים וגם לעבֵרות. וראוי שתהא מוטלת לפתחם של מקבלי ההחלטות בימינו השאלה: איזו היא דרך שיבור לו האדם כדי שלא יידרדר במדרון זה?"

ואכן סכנת המדרון החלקלק מתבררת כבר בפרשה שלנו. הכיצד? אם נחזור חזרה לגישה המקילה הרי שתחילת מעשה העגל היה מתוך רצון 'כן' למנהיגות שתחליף את משה, ולא לעבודה זרה או כפירה באל, אלא שאילו כאן היה מסתיים חטאם של בני ישראל הרי שאכן היה ניתן להצדיק את בקשתם באופן מלא, אולם קורה בדיוק ההפך, וסכנת המדרון החלקלק מוכיחה את האפשרות המהירה להידרדרות נוספת.

כאשר האל מעדכן את משה על חטאם של בני ישראל החטא העגל הוא אומר: "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". מסביר המדרש תנחומא את הביטוי "כי שיחת" באופן הבא: "אין שיחת אלא קלקול מעשים...ולא עגל בלבד עשו, אלא גלוי עריות ושפיכות דמים". במילים אחרות יצירת חטא העגל לא היוותה סוף אלא התחלה, לשחיתות מוסרית גדולה וחמורה, כל כך חמורה שבני ישראל מצאו עצמם מפרים את שלושת העבירות החמורות בהלכה היהודית עליהם נאמר שאם נמצא אדם בדילמה או שעליו לבצע עבירה או שימות, ומדובר באחת משלושת העבירות של עבודה זרה, גילוי עריות או רצח, עליו לוותר על חייו ובלבד שלא יעבור עליהם.

במקרה ניתן למצוא דוגמאות נוספות למדרון החלקלק, כך למשל אנו מוצאים אצל שלמה המלך: והמלך שלמה אהב נשים נוכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמוניות אדמית צדנית חתית. מן הגויים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבאו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלוהיהם בהם דבק שלמה לאהבה. ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות ויטו נשיו את לבו. ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים. ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו. אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון. וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן. ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים. וצוה אליו על הדבר הזה לבלתי לכת אחרי אלהים אחרים ולא שמר את אשר צוה ה'.

במדרש מתארים חז"ל את המחשבה שעמדה מאחורי החלטתו של שלמה, וכך אנו מוצאים: עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר למה אמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור, אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה ריבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם, הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה, אמר לה הקדוש ברוך הוא שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל,...ושלמה שהרהר לבטל אות מן התורה,...ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, אמר רשב"י נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו (קהלת ב) 'ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות', אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו"

צא ולמד שהרצון לעקוף את החוק באמצעות שכל אנושי, או באמצעות שכל פרטי של אדם שרואה רק את מקומו מבלי לראות ולזהות את התמונה הכוללת, ומבלי לדעת את ההשלכות לאן יכול צעד אחד להוביל ולאיזה ממדים הסטיה מהנורמה תוביל, אסורה ויש למנוע אותה. זהו שהוזהרנו במסכת אבות דרבי נתן: "העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה".

לעיתים די במעידה אחת קטנה כדי שהמעידה תצבור תאוצה ותהפוך למשהו עצום, גדול וחמור.