נשיאת בית המשפט חיות במכתבה לאמסלם הרימה את המסך המבדיל בין הרשויות – המחוקקת והשופטת. במובן הזה, לכל הפחות עולה שהמתקפות העקביות על בית המשפט מתחילות להניב פירות.

מדינת ישראל חייבת מערכת משפט הוגנת וחזקה. העניין הוא שחוזקה האמיתי של המערכת הוא בגודל האשראי שלה מן הציבור, אחרת הוא הופך לאלימות. וכך זה נראה היום בחדירה הבלתי פוסקת אל מחוזות השייכים לניהולה התקין של המדינה, עד למצב שפוליטיקאים המייצגים את דעת הרוב, כבר אינם מביעים את רצונם, בייאוש מראש שבג"צ יפיל את זה.

גב' חיות מספרת על השותפות הנפלאה בחיי המעברה ולחברות האמיצה שנרקמה שם עד היום. אני מסכים אתה וחושב שברמת החברות היומיומית אין בעיות של אפליה. אנחנו יותר מדי מחוברים זה לזה ומעורבים תודה לאל, ברמה הקיומית. אבל לצערי לחיות אין את האוזן 'המוזיקלית' המסוגלת לשמוע את הזעקה המובעת במילים יחסית מדודות וסדורות. הזעקה היא של אלו ששותפים ברמה הקיומית של מדינת ישראל והם מצויים בכל נקודה אפשרית ללא קשר למוצאם, אבל ברמת ה'משמעות'; המקומות בהם קובעים את הדרך והכיוון למדינה הזו – הם אינם מקבלים את מקומם.

אכן היו לנו נשיאים מזרחיים, רמטכ"לים מזרחיים ואף שופטים. השאלה היא האם ל'ניגון המזרחי'; תפיסת העולם שהתפתחה בארצות המזרח ושיש לה שורשים תרבותיים שנוגעים גם לחיים שלנו כאן והיום יש השפעה.

האשכנזים אינם עושים טובה שהם מחלקים משרות ועמדות השפעה למזרחיים. הם זכאים – לא רק להצביע אחת לכמה שנים, אלא גם להביא את עולמם לידי ביטוי. אם לא מתאימה להם אווירת הפלמ"ח ושירי המדורה או הסגידה לתרבות המערבית שלטעמם הורסת את המסורת וחיי המשפחה היקרים בעיינים – זכותם המלאה להגיע למוקדי הכוח התרבותיים ולהביא זאת לידי ביטוי.

לא יכול להיות שנחשוב על כור ההיתוך של בן גוריון כמקום פולני, שאליו נקראים כל התפוצות להיכנס ולהתאים את עצמם. כור ההיתוך האמיתי הוא זה שמורכב מפסיפס העדות והגוונים המרכיבים את האומה היהודית. אליו נכנסים כולם כדי לקבל את הגוונים כולם – אלו שיוצרים את השלמות של היהדות המתחדשת בארץ אבותינו.

בינתיים הרושם לצערנו הוא שאלו שמנהלים את מוקדי הכוח, משוכנעים שהם בעסק משפחתי - כפי שנרמז על ידי שופטים מכובדים בבית המשפט העליון.
אנחנו לא רוצים לקרוע את בית המשפט – אלא לחייב אותו להיות קשוב לתסכול הבא מן העם. אתם מבזבזים את האמון היקר שנדרש לבית המשפט וזה על חשבון כולנו. שימו לב שהכוח שבידכם יישאר נקי – שלא יתורגם לאלימות משפטית חלילה.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית, הרב אהרון אגל-טל