יו"ר סיעת הציונות הדתית, חה"כ אורית סטרוק, התייחסה הבוקר (שישי) בטור דעה מיוחד ל-0404 להתנהלות ממשלת השמאל בנגב, באביתר, חומש ולגבי שאר נושאי היום.

סטרוק: "בבוקר יום רביעי האחרון ויתרתי על תפילת שחרית במערת המכפלה, כדי להגיע עם שחר לישוב החדש "מעלה פולה" בנגב. את התמונה שראיתי בשטח, על רקע זריחה יפהפיה, אפשר לסכם כך: שלוש מכולות שהוסבו למבנים, דגלי ישראל, שלטים עם תמונות בן גוריון והשם "מעלה פולה", וחבורה של צעירים יהודים מוקפים בהמוני בדואים מצד אחד, וביחידת יואב של המשטרה מצד שני.

יחידת יואב, למי שלא מכיר, היא יחידה יעודית לפינוי והריסה של בניה בלתי חוקית בנגב, מאז שרע"מ נכנסה לקואליציה ידיה פחות עמוסות עבודה, ועכשיו ניתנה לה משימה חדשה: לפנות ולהרוס את "מעלה פולה". ברקע, כמובן, כתפאורה לתמונה, המוני בתים בלתי חוקיים של בדואים.

"מעלה פולה" הופלה זמן קצר מאד לאחר שעלתה לקרקע. חיש קל התמלא תא השטח הקטן ברכבי מעצרים, טרקטור להריסה, מכת"זית - שלל כלים שהמדינה העמידה לשימוש יחידת יואב, ועכשיו הופנו כנגד "מעלה פולה". למרבה הביזיון, הבדואים הם שקבעו את המועד להפלתה, באמצעות אולטימטום שהציבו למשטרה, והם שמיהרו אחר כך להצטלם על חורבותיה.

אני מיהרתי משם לכנסת, לדיון, הרביעי במספר, על השאלה: מדוע הקואליציה לא מאפשרת לקיים במליאת הכנסת דיון על הנגב. כן כן, כבר ארבעה שבועות ברצף אני דורשת דיון על הנגב, וארבעה שבועות הקואליציה מצופפת שורות ואינה מאפשרת את הדיון. האמת היא שאני יודעת מדוע: הדיון הזה מפחיד אותם. לא רק הנגב כבר עלה בלהבות לפני כארבעה שבועות בגלל הנטיעות, גם הקואליציה כולה עלולה לעלות בלהבות, או לקרוס, בגלל אותו נושא בדיוק.

ברוך ה' יש עדין שרים בממשלה המסוכנת הזו, שלא מוכנים למחוק כליל את עמוד השידרה הציוני שלהם, ולכן לא מוכנים להתקפל ולוותר על הנטיעות, ובכלל על עקרון האכיפה ושימור אדמות המדינה בנגב. אבל מכיוון שגם התנועה האיסלאמית לא מוכנה לוותר, המערכת הקואליציונית עושה כל שביכולתה כדי לקפל את השרים האלה, אבל עם משתיק-קול, שלא נשמע, שלא נשים לב.

קיפול דגל התנועה הציונית בפני דגל התנועה האיסלאמית חייב להיעשות - מבחינת בכירי הקואליציה - בשקט בשקט. לכן, דיון בנושא מפחיד אותם והם מונעים אותו. השבועות האחרונים עוברים על החלק ה"ימני" בקואליציה כמו שלבי הורדת הדגל לחצי התורן. בכל יום אנו שומעים על התקפלות אחרת: תשובת המדינה לבג"צ חומש הפקירה את הישיבה לפינוי מוחלט בעיתוי שיקבע בני גנץ, העיכוב הבלתי מוצדק בהקמת אביתר נחשף ברבים, כמו גם "הקומבינה של ימינה" שהעזה להציע ליוסי דגן את אביתר תמורת חומש (שכחו עם מי יש להם עסק, ברור שהוא לא הסכים).

ההתיישבות הצעירה שבעת-ההבטחות והרעבה לחשמל כבר הבינה שמהממשלה הזו היא תקבל החלטה עלובה ומעליבה, אפילו את הדיון שהקואליציה הבטיחה לקיים בנושא שלהם בועדת החוץ והבטחון של הכנסת - אף אחד לא מתכוון לקבוע, ליו"ר הקואליציה עידית סילמן יש נושאים יותר חשובים מאותם 25 אלף אנשים נשים וטף שעל הפתקים שלהם היא יושבת בכנסת.

את הריסת הבתים האכזרית בגבעת רונן עצרו... שופטי בג"צ, לא ניר אורבך, ולא יום טוב כלפון (שכן קיבל אישור לברוח ממליאת הכנסת בזמן ההצבעה נגד חשמל להתיישבות הצעירה, אבל למי ולמה מועילה הבריחה הזו?). לכן, טוב שלכל הפחות יש שרים שעדין מתעקשים על הנגב ולא מוותרים. וטוב שיש בחורים צעירים שמגיעים לשטח כדי להאיר בזרקור את נושא הנגב. האור הזה מחטא, זה אור יקרות שלא מאפשר התקפלות בחשיכה.

בפרשת השבוע, כשאנו פוגשים לראשונה את החושן, בו מבאר רש"י את משמעות הביטוי "חושן משפט", ומסביר שהמילה "משפט" משמשת "לשון בירור דברים". על ה"שרשות" שאוחזות את החושן ובהן הוא תלוי אומר רש"י: "שרשות - לשון שורשי אילן המאחיזין לאילן להיאחז ולהיתקע בארץ". המאבק על הנטיעות בנגב הוא מאבק של בירור דברים: בירור זכותנו על הארץ, בירור חוזק אחיזתנו ועומק נטיעתנו בה, בירור השורשים הציוניים שלנו, בירור נחישותנו להיאחז ולהיתקע בארץ, בירור צדקת הדרך שלנו שאותה מנסה התנועה האיסלאמית לקעקע. במאבק הזה חייבים לנצח, ולשם כך חייבים לנהל אותו לאור היום".