המשבר הפוליטי במחנה הימין בישראל מזכיר מאוד את המתרחש אצל שכנתנו מצפון, לבנון. לבנון נוסדה בשנת 1943 כדי להעניק לנוצרים של סוריה הגדולה מדינה עצמאית שתגן עליהם מפני מעשי טבח המוניים כמו אלו שביצעה בהם האימפריה העות'מאנית בשנת 1915.

בעשורים הראשונים הייתה לבנון 'שווייץ של המזרח התיכון' בזכות ההרים, מדרונות הגלישה, מערכת הבנקאות, הרכב האוכלוסייה והחוקה. אלא שמשברים פוליטיים – ובראשם סכסוכים בקרב הנוצרים – דרדרו אותה אל זרועות חיזבאללה ואיראן. מתחילת שנות השמונים ועד היום הוכשר חיזבאללה לארגון לוחם, ועם השנים אף הכשירו אותו פוליטית, וכיום הוא חזק יותר מצבא לבנון ומהמדינה הקורסת.

הסיפור בישראל דומה למדי: סכסוכים בקרב עדת הרוב היהודית גורמת לחלק ממנה להקים ממשלה ולהסמיך אותה על תנועת האחים המוסלמים ומפלגתה רע"ם, שמבחינה עקרונית איננה רואה בישראל מדינה בעלת זכות קיום כמדינת העם היהודי. המפלגה קיבלה עליה את כללי המשחק הפוליטי בישראל ויושבת בכנסת מאז 1996 רק כדי להשיג מה שאפשר בתקציבים, בהקצאות ובהשפעה על מדיניות המדינה בכיוון הרצוי לתנועה זו.

היהדות בוטלה

על פי השקפת התנועה האסלאמית, הדת היהודית היא 'דין באטל' – דת בטלה – ואילו האסלאם לבדו הוא 'דין חק' – דת אמת. לדידה, העם היהודי איננו עם אלא קהילות השייכות לכל עמי העולם שבהם הן חיו אלף ותשע מאות שנות גלות, וארץ ישראל על פי האסלאם היא 'פלסטין', המקודשת לאסלאם מאז הכיבוש האסלאמי של שנת 637 לספירה.

שיבת היהודים לארץ אבותיהם, הקמת המדינה, 'כיבוש' חלקי 'פלסטין' בשנת 1967, הכרזה על ירושלים המאוחדת בירת ישראל, ביקורי יהודים בהר הבית ובמיוחד תפילת יהודים בו – כל אלו נראים בעיני מוסלמים כשיבת היהדות למעמד 'דין חק', דת אמת, דבר המעמיד סימן שאלה מעל התפיסה האסלאמית הטוענת שרק האסלאם הוא דת אמת וכל הדתות האחרות, כולל היהדות, הן 'דין באטל'.

סימן השאלה הזה גורם קצר תאולוגי בתפיסה האסלאמית בנוגע למעמד האסלאם ומעמד הדתות האחרות. מכאן נובעת האידאולוגיה של התנועה האסלאמית שנועדה לבטל את הביטוי הפיזי, המוחשי, של קיומה המדיני, השלטוני והריבוני של היהדות, כלומר מדינת ישראל.

חוקית אך לא לגיטימית

מלכתחילה לא הייתה מפלגה זו אמורה להיות בכנסת בשל חוק יסוד: הכנסת, סעיף 7א: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

התנועה האסלאמית יודעת היטב מה לומר ואיך לומר כדי שלא להתאים להגדרת החוק, ובסיוע הגישה הליברלית הפוסט-ציונית של בג"ץ היא יושבת בכנסת כבר 25 שנים. כל עוד הייתה באופוזיציה, לא משכו היא והאידאולוגיה שלה תשומת לב ציבורית. אלא שהמשבר הפוליטי בימין הישראלי בשנתיים האחרונות גרם לנתניהו ולבנט להעניק לה חותם הכשר פוליטי. מעמדה כמפלגה לגיטימית יאפשר לתנועת האחים המוסלמים לקדם את מטרותיה האידאולוגיות, ובראשן ערעור היותה של המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית.

הממשלה הנוכחית מורכבת ממפלגת מרכז אחת – יש עתיד – וממפלגות הפריפריה הפוליטית מימין, משמאל ומהמגזר הערבי. רוב מניינו ובניינו של הציבור היהודי אינו מיוצג בממשלה, ולכן אפשר לומר עליה שהיא חוקית אבל לא לגיטימית.

בשל הניגודים האידאולוגיים בין מרכיביה תחושתי היא שממשלה זו לא תשרוד מעבר לשבועות או חודשים אחדים. יש גבול לוויתורים על האידאולוגיה שמרכיביה מוכנים לעשות, כי כולם יודעים שישיבתם יחדיו היא לצנינים בעיני חלק ניכר מבוחריהם – ואולי רובם – והם יתחשבנו איתם בבחירות הקרובות, שייתכן שהן קרובות מדי, על כל פנים לטעמם של חברי הכנסת והממשלה.

מתוך מגזין ערוץ 20. לקבלת המגזין לביתכם, לחצו כאן: https://magazin20.vp4.me/20