נולדנו בני חורין בארץ ציון וירושלים, אך בכל מקום אנחנו אסורים בכבלים.

האם תוכלו להעלות בעיני רוחכם מדינה דמיונית ששמה ישראל ששולטת בה הציונות, והיא הבית הלאומי של העם היהודי ושל מי שבחרו לחיות איתנו כציונים – לכבד את חוקי המקום ואת תרבות תושביו ולכרות עימנו ברית שותפות גורל – ורק שלהם?

דמיינו שהיהודים היושבים בציון נהנים מריבונות מלאה על כל שטחי ארצם – כולל הנגב, הגליל, דרום תל אביב והערים המעורבות. ושזה נתפס כמובן מאליו.

דמיינו שהמרחב הציבורי גורם לכם להרגיש בבית, במולדת שלכם; שבה השבת נשמרת, בפסח לא רואים חמץ, ואיש אינו אוכל ליד מי שצם בכיפור. פשוט משום שאם אנחנו לא נתחשב ברגשות של יהודים, מי כן?

דמיינו שיום אחד נדליק בבטחה רדיו או טלוויזיה בלי לחשוש מחיצי זעם, שטנה ורעל שיפגעו היישר בלבנו וברגשותינו הלאומיים על ידי שקרים, הכפשות, זריעת תבוסתנות, מורך לב וייאוש.

דמיינו שיח פוליטי בין בני אדם שמטרתו ללבן סוגיות מתוך כוונה טובה וללא תגרנות שטחית, שקרית ומניפולטיבית מטעם אג'נדות פרוגרסיביות שהומצאו בכוונת מכוון לטרלל את האנושות כדי לחסל מן היסוד את תרבות המערב.

דמיינו שבישראל היה מותר למדינה להעדיף אזרחים טובים ונאמנים על פני זכויות האדם של 'האחר'. פשוט מפני שבלי העדפת אזרחים על פני סתם 'אדם' – אין באמת אזרחים ואין מדינה.

דמיינו שיום אחד צבא ההגנה לישראל לא יפחד ללבוש מדיו, ולא נחשוש להרים נס ודגל בירושלים בירתנו הנצחית מחשש שזה יעצבן את הפורע הערבי. דמיינו חיים בתחושת ביטחון שהצבא שלנו, שהמשטרה שלנו והשב"כ שלנו, והם מגינים עלינו תחת להגן מפנינו על קיבוץ מוסלמי לאומני-דתי פנאטי, אלים, אנטישמי וגזען. פשוט כי כשמוסדות מדינה מַפנים את האלימות הממסדית כלפי האזרחים הנאמנים שלה, לא יישארו בה כאלה.

דמיינו שכנסת ישראל לא תכיל לעולם נציג שאינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית, בזכותם של יהודים לחיות בה, לחיות בכלל, ואפילו כבני חורין – ועוד יותר מכך כבעלי הבית של המדינה. האם אתם מעזים?

דמיינו שמשרד החינוך של המדינה היהודית יחנך לזהות יהודית וציונית, ולא שהאחר זה הם והם זה האחר. דמיינו שהמדינה תחדל לנכר כלפיכם את הילדים ושתוכלו יום אחד לדבר איתם בלי שישנאו אתכם, כי בבית הספר לימדו אותם שאתם פשיסטים קולוניאליסטים הומופובים וגזענים, רק כי אתם ציונים. פשוט כי מדינה שמנכרת את הילדים כלפי הוריהם היא מדינת רשע פשיסטית שאין לה זכות קיום.

דמיינו שהמוסדות להשכלה הגבוהה יַקנו השכלה גבוהה במקום לחתור בכל דרך אפשרית תחת הציונות על ידי שקרים, סילוף המתודה המדעית והקניית אידיוטיזם אקטיביסטי צרוף. אלא שמי שעבר את המכבש הזה כבר אינו כשיר לדמיין או לחשוב בכלל.

העזו להתמודד עם ילדיכם, העזו להצביע בבחירות למי שסומן כ'ימני קיצוני' על ידי אנטישמים קיצוניים, העזו להתבטא בבית, במשרד, עם חברים. העזו למחות. העזו להתקומם כנגד התקוממות קולקטיבית גזענית כלפיכם. היינו אמורים להיות בני חורין, אבל בכל מקום אנחנו כבולים לקרנות זרות, לשלטון זר ולא חוקי ולשיח מטפש ומטמטם. אבל הם אינם יכולים להצליח ללא בוגד אחד שמשתף איתם פעולה ומוכר אותנו, והוא הפחד הבוגדני שבנו. סלקו את הבוגד הפנימי, גרשו את הפחד, הגלו אותו לתמיד. ואז נחיה את הציונות ולא נצטרך עוד לחיות בפחד.

אל תגידו יום יבוא. הביאו את היום.

מתוך מגזין ערוץ 20. לקבלת המגזין לביתכם, לחצו כאן: https://magazin20.vp4.me/20