ח״כ שקד: ״אף ארגון, אף אויב אכזרי ככל שיהיה, לא יערער את פלדת הנחישות של ישראל״

ח״כ איילת שקד נשאה נאום מרגש בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא.

בטקס המרגש לקחו חלק ראש העיר יעקב פרץ, תא״ל עופר וינטר, הורים שכולים ורבים אחרים.

שקד: כאן, בבית העלמין הצבאי בקריית אתא, קבורים בניכם ובנותיכם, ילידי העיר קריית אתא והסביבה, ששירת חייהם נקטעה בדרך רצופת הדמעות, למען אחיזתנו בארץ אבותינו, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. חיילות וחיילים שקרנו עתיד, שבערה בהם התקווה ליצור, לאהוב ולבנות. בנות ובנים שהותירו אחריהם בית שנעטף יגון, הורים הלומי צער וגעגועים שאין להם קץ.

ביום הזיכרון, ליבה של מדינה שלמה נודד לביתכם בכאב ובשותפות גורל. אנחנו מאמצים אתכם בחיבוק חם. זוכרים את כל הנופלים שאינם. ואת כל האנשים המופלאים שיכלו להיות. את כל הסופרים והרופאים והמוזיקאים והחוקרים ואנשי המשפט. וכשם שאנחנו מעלים על נס את דמותם של הנופלים, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, לבנות חברה שתהיה ראויה לדמותם.

חברה שתבסס את עצמאותנו ותבצר את אורנו. חברה שתדביר מתוכה את האפליה, תטפח את האחדות, את הסולידריות ואת ערך השירות למדינה כערך עליון. חברה אשר תילחם בנחישות בכל אויבינו, ותנצח במאבק שלמענו הנופלים לחמו – ולמענו נפלו. המאבק הזה עדיין רחוק מסיומו.

אני עומדת כאן היום כנציגת מדינת ישראל, ומתחייבת שגם אם זה ייקח זמן, גם אם ארוכה היא הדרך, אנחנו ננצח. אף ארגון, אף אויב אכזרי ככל שיהיה, לא יערער את פלדת הנחישות של ישראל ואת אמונתנו בצדקת הדרך. לצד המאבק בטרור, נמשיך להילחם בכל חזית ובכל דרך על מנת שאויבנו המאיימים עלינו לכלותינו לא יוכלו לעשות כן. בימים שבהם מסעות הדה לגיטימציה נגד ישראל נמשכים, חשוב שנספר על המסירות והמוסריות שמפגינים לוחמינו בלחימתם המורכבת בטרור.

מוסריות שלא אחת גובה מאיתנו גם קורבנות.כולנו התחנכנו על סיפוריהם של ל"ה הלוחמים שצעדו בתש"ח בדרכם לגוש עציון וחסו על חייהם של עוברי אורח שלבסוף הסגירו אותם והביאו למותם. סיפורי מופת אלו מבטאים את התעקשות שלנו לשמור ככל האפשר על ערכי המוסר היהודי, כמצפן וכמצפון גם תחת אש הקרב. לכם, חיילי צה"ל הניצבים כאן היום, לחבריכם הפרוסים גם בשעה זו לאורך גבולותינו, נאמר היום שאנחנו גאים בכם ובעמידה האיתנה שלכם.

אין לי ספק שאם אויבינו ינסו שוב להעמיד אותנו בסערת האש, המסירות שלכם היא שתרחיק מלחמה מן הארץ . הרוח שלכם היא שתוביל את עם ישראל לחוף מבטחים. הרוח הזו – היא הרוח שנישבה גם בנופלים. בזכותה הצלחנו להכריע את אויבינו. ולבנות מדינת מופת ביכולתה הביטחונית. בכושרה הכלכלי. ברמתה המדעית ובאופייה הדמוקרטי. 

הרוח הזו היא שתגשים את התקווה שפיעמה בבנות והבנים אשר נפלו. תקוותן של האימהות והאבות שילדיהם הגיחו לעולם בבוקר הזה. זוהי התקווה בת שנות אלפיים ליום שבו יתגשם הפסוק מספר מלכים א: "ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב.  ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

מלאי כוחות מדמותם של הנופלים, ומהקשר החם אתכם, בני המשפחות נוסיף להבקיע כך דרך, לעשות כל הדרוש, האפשרי ומעבר לכך, עד שהתקווה הזו תהיה למציאות. יחד אתכם שולחת מכאן תפילה לשובם במהרה של בנינו השבויים, הנעדרים ואלו שמקום קבורתם אינו נודע, ובהם גם אהובינו, סגן הדר גולדין ואורון שאול.

לקראת סיום, בנימה אישית, המקום הזה אינו זר לי. פה טמון, גל מייזליס, בנם של אריה ופנינה מיזליס. גל נולד כאן בקרית אתא. פה הוא, גדל, והתחנך. גל היה אדם חם, בעל חיוך רחב וחיבוק חזק. הוא התגייס לצה"ל ושירת כמכונאי מרכבה. גל נישא לגלית, בחירת ליבו והם הקימו את ביתם בקצרין. בכ"ח בשבט תשנ"ז, שני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר-ישוב בתאונה אווירית. על שני המסוקים היו שבעים ושלושה לוחמים שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון. כל הלוחמים נספו וגל ביניהם. בן 24 היה גל בנופלו.

אריה אביו של גל הוא חבר יקר שלי, שפוקד יום יום מאז נפלת בנו את המקום הזה. יום יום. בכל פעם שאני פוגשת באריה אני רואה את הכאב בעניו אבל גם גאה בו כל כך על פעילותו הציבורית הענפה ועל משפחתו היקרה, נכדיו ונכדותיו שמסיבים לו אושר רב. אריה, פנינה וגלית היקרים – מחבקת אתכם, אוהבת אתכם.

בשם מדינת ישראל אני מצדיעה לכם ולכל יקירי האומה שנפלו למען נזכה לחיות כאן בחופשיות ובביטחון בארצנו, שנה אחר שנה, 73 שנים. יהי זכרם של הנופלים חי וקיים לעד בקרבנו. לא כבה ולא יכבה נרם. יהי זכרם ברוך.