אין שום קרע בעם ישראל. אין שום פצע. העם שלנו לא פצוע. העם שלנו חזק, מאוחד ויודע היטב מה הוא רוצה.

הקרע בין הימין לבין השמאל קיים מאז ומעולם וימשיך להתקיים גם בעתיד. יש מחלוקת גדולה בין ימין לבין שמאל בארצנו. מיעוט שמאלני יש לומר. מכאן ועד להמצאת קרעים ופצעים - הדרך ארוכה מאוד ולמעשה, כלל אין דרך כזאת.

היסטוריית ימין ושמאל מלווה במאבקים קבועים בין דעות שלא יכולות להתחבר. בין ארץ ישראל השלמה למסירת שטחי ארץ, בין חיבוק חיילי צה״ל להפיכתם ל״חיות אדם״, בין מחבקי מערכת המשפט המשוחתת לבין אלה המבקשים לשנותה, בין הנאבקים על בנייה יהודית בכל שטחי ארצנו, לבין אלה המונעים הריסת בתי ערבים בלתי חוקיים, בין אלה הנאבקים ונלחמים כאן על זהות יהודית לבין אלה הפועלים במלוא כוחם להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. המאבקים האלה קיימים מזה דורות ושימוש בהם כאילו נוצרו דווקא בתקופה זאת הוא שקרי.

עם ישראל רחוק מלהיות פצוע. חלקו עבר משבר קורונה בדיוק כמו שעובר כל הכדור. כל אזרח בעולם חווה את תקופת הקורונה. כולנו נדרשנו למסכות, כולנו סביב חיסונים, כולנו סביב חברים או משפחה או אנחנו עצמנו שנפגעו כלכלית, כולנו יחד בבוץ הזה, אבל כעם מיוחד ובסופו של דבר מאוחד - אנחנו יודעים לנצח את הכל וראו זה פלא - גם את הקורונה אנחנו מנצחים ראשונים בעולם, למרות המחלוקות בין ימין לשמאל.

מלכודות פצע, שסע ו/או קרע לא עושות רושם על עם ישראל. גם כשיש מחלוקות פוליטיות, החברים נשארים חברים, הלוחמים נשארים יחד, על מגוון דעותיהם ועם ישראל בוכה יחד או שמח יחד סביב אירועים המלווים אותו, יחד - במהלך כל החיים.

אף פוליטיקאי לא יכול לצאת בהצהרה שהוא יחבר את העם והוא ירפא את הפצעים. ראשית, כי אין מה לחבר - אף אחד לא יכול לחבר בין ימין ושמאל. מי שבעד בנייה מלאה בכל ארצנו, יישוב כל גבעה, לעולם לא יוותר על תפיסתו זו. מי שבעד תורה, מסורת ישראל, חיילינו היקרים - לא ישנה את דעתו בשביל פוליטיקאי כזה או אחר. אף פוליטיקאי לא יכול לרפא פצעים מומצאים ולא קיימים.

רגע לפני הבחירות צריך כל אחד מאיתנו (ומן הסתם כך יעשה) - לשים את הפתק שהכי קרוב לאמונתו - מי בימין ומי בשמאל, מי בנושאי דת ומדינה וכד׳. שום אמירה או קשקוש על דברים שאינם קיימים, לא ישנו זאת.