מחר (רביעי) יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' להצבעה במליאת הכנסת - הצעת חוק לביטול סעיף הנכד בחוק השבות.

חה"כ סמוטריץ': "המתקפות הצבועות והשקריות של איווט ליברמן ואנשיו הן דוגמא קלאסית לאיך עושים שטיפת מח ומקבעים נרטיב חסר כל אחיזה במציאות כדי לקדם אג'נדה הרסנית ומסוכנת. ליברמן משקר, כדרכו, ומגדיר את התיקון כלא פחות מביטול חוק השבות. כמו שתקראו התיקון שלי הוא אולי חוק לביטול מפעל יבוא המנדטים הלא יהודיים של ליברמן אבל הוא ממש לא ביטול חוק השבות. גם אזכורו של היטלר וחוקי הגזע הנאציים הם לא יותר מדמגוגיה זולה, ואפילו ביזוי זכר השואה, במטרה לפגוע באופיה היהודי של המדינה ולהציף אותה במי שאין להם שום קשר ליהדות ולמדינה היהודית.

נאמר בפתח הדברים את המובן מאליו: העליה הגדולה מברית המועצות היא אירוע היסטורי מדהים. נס קיבוץ גלויות שמתרחש לנו מול העיניים. אנחנו אוהבים את העולים ומאושרים שהם איתנו. מרביתם יהודים על פי ההלכה, ואת אלו מהם שבשל סיבוכי הגלות הארוכה והארורה אינם יהודים וכבר נמצאים כאן, צריך לקרב באהבה אל העם היהודי ולגייר.

"סעיף הנכד" שהוכנס לחוק השבות בתיקון משנת 1970 לא היה קשור בכי הוא זה לחוקי נירנברג. חפשו בכל דברי ימי הכנסת, בוועדות ובמליאה, ולא תמצאו לכך זכר. גם בפסקי דין רבים של בג"ץ שדנו ברציונל של החוק הזה לא תמצאו לכך ביטוי. בהמשך אסביר למה נועד התיקון בשעתו ומדוע הוא מסוכן ודורש תיקון היום. אבל קודם מאיפה צץ הסיפור הזה? זו פשוט המצאה של אמנון רובינשטיין, שכיהן כח"כ בזמן החקיקה, והחליט שזו הסיבה...

בשנות התשעים, עם גלי העליה המבורכים מברית המועצות, ובכדי להצדיק העלאה של מאות אלפי מי שאינם יהודים, יחד עם מליון היהודים שעלו ארצה, נשלף הרציונל של חוקי הגזע הנאצים והתקבע בתודעה. פשוט כדי שאיש לא ירגיש נח לערער על כך. ומכאן הדרך לטיעונים דמגוגיים קצרה מאוד...

יש לנו אחריות על עתידו של העם היהודי. על עתיד קיומו. זה הסיפור. לא פחות מכך. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שיעורי התבוללות עצומים כפי שיש בארה"ב ובאירופה. כבר היום יש בישראל למעלה משלוש מאות אלף עולים שאינם יהודים. למרבה הצער מרביתם אינם מתגיירים. המשך הבאה ארצה של מי שאינם יהודים ואין להם שום זיקה ליהדות בחסות סעיף הנכד עלולה לייצר בדורות הבאים התבוללות קשה, לסכן את המשכיות העם היהודי, ולבטל את הרוב והאופי היהודי של המדינה.

עכשיו תראו, בראשית שנות התשעים, עם נפילת מסך הברזל ועליית יהודי ברית המועצות ארצה, ניתן היה עוד איך שהוא להצדיק את סעיף הנכד. צאצאי יהודים שהתבוללו באונס תחת המשטר הקומוניסטי שרדף את היהדות עד חורמה אולם חשו זיקה אמיתית לעם היהודי ולמדינתו והיו חלק מגלי העליה הראשונים התקבלו כאן באהבה גדולה ובזרועות פתוחות. גם אותם חשוב מאוד להתאמץ לגייר כיום, להשלים את התהליך, ולהפוך ליהודים על פי ההלכה כדי למנוע התבוללות.

אבל היום, שלושים שנה אחרי נפילת מסך הברזל, ניתן לקבוע במידה רבה של וודאות שמי שחש זיקה אמיתית לעם היהודי ולמדינתו וביקש לעלות ממניעים ציוניים כבר עשה זאת. היום זו כבר הגירה ממניעים כלכליים שאין לה כמעט שום קשר ליהדות וציונות.

מי שעבורו היהדות מסתכמת בפולקלור תרבותי ותו-לא, מי שמבחינתו התבוללות במובן ההלכתי היא סבבה, יכול לראות בסעיף הנכד מפעל ליבוא מנדטים למפלגתו נוטפת השנאה ליהדותה של המדינה. זה מה שעשתה מפלגת 'ישראל ביתנו' הרבה מאוד שנים במשרד הקליטה.

מי שעבורו היהדות היא מושג דתי בעל משמעות היסטורית עמוקה, וחש אחריות גדולה להמשך שרשרת הדורות בת אלפי השנים של העם היהודי, חייב להבין את הפרצה המסוכנת שבסעיף הזה לעתידו של העם היהודי במדינתו המתחדשת.

זה הויכוח. השימוש הציני בהיטלר ובשואה לא יסתיר את זה. כך גם לא הדמגוגיה הזולה של השירות הצבאי. שירות צבאי הוא חשוב אבל הוא לא הופך אדם ליהודי ולא מאיין את סכנת ההתבוללות. אפשר להביא ארצה מיליוני גויים שיהיו מוכנים בשמחה להיות ישראלים ולשרת בצבא. זה אולי טיעון שמתגלגל טוב על הלשון, נראה הומאני ומוסרי, אבל זה פופוליסטי והרסני לעם היהודי ולמדינה היהודית.

סביב ביטול סעיף הנכד יש בקונצנזוס רחב. ציפי לבני תמכה בו, וכך גם מובילי אמנת גביזון-מידן, ועוד רבים אחרים. לא דתיים ולא חרדים. מנהיגים אחראיים שפשוט חשו את כובד האחריות לעתידו של העם היהודי והבינו שהתבוללות היא אסון.

יותר מידי שנים אנחנו עסוקים בלבנות בתי חולים מתחת לגשר הרעוע ולשבור את הראש על פתרונות לגיור העולים שאינם יהודים וכבר נמצאים כאן. הגיע הזמן לתקן את הגשר ולסגור את הפרצה.

אם יש לכם כח וחשק להרחבה היסטורית למיטיבי לכת שרוצים להעמיק עוד קצת - אתם מוזמנים להמשיך לקרוא: בשנת 1950 נחקק חוק השבות ובו נכתב כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". באותה שעה סירב בן גוריון להגדיר מיהו יהודי וסירב להתייחס למעמד בני משפחה לא יהודים של יהודים. היו לו אז צרות גדולות יותר. מה גם שהדיון על עליית לא יהודים באותה התקופה היה תיאורטי בלבד (אלו לא-יהודים רצו להגר לישראל בשנת 1950?!).

בשנת 1970 תוקן החוק ונקבע שיהודי הוא מי שאמו יהודיה או התגייר (יהודי על פי ההלכה), ובמקביל נקבע גם שבני משפחה של יהודים, כולל בנים ונכדים של יהודים ובני/בנות זוגם, יהיו זכאים לשבות (סעיף 4 לחוק השבות).

מדוע הוכנסו הנכדים לחוק? היום כולם נוהגים לצטט את פרופ' אמנון רובינשטיין שמסביר שהחוק נועד לתקן את חוקי הגזע הנאציים (חוקי נירנברג).
אלא ש... כאמור, זה פשוט לא כתוב בשום מקום בדיונים בכנסת.
עם כל הכבוד לפרופ' רובינשטיין, המחוקק הישראלי מעולם לא תלה את עליית בני המשפחות הלא יהודים בחקיקה הנאצית. להפך. אל תתעצלו ופשוט תקראו את הדיונים שם ותראו שעצם ההשוואה לחקיקה הנאצית נתפסה כעלבון. אני מזמין את מבקריי או כל אחד שיש לו מקור היסטורי אחר לשלוח לי אותו.

אז מה כן? ראש הממשלה גולדה מאיר הסבירה שהיא מאוד דואגת מהתפשטות נישואי התערובת בתפוצות, שהגיעו באותה שעה ל...עשרים אחוז. היום, אגב, המספר קפץ אל מעל ל 50%.
לכן טענה גולדה שצריך לאפשר לבני משפחה לא יהודים לעלות לישראל כדי שהם ייטמעו כאן ו... יתגיירו. כן, גולדה מאיר אמרה בצורה מפורשת שהיא מצפה שבני המשפחה הלא יהודים של היהודים שעלו איתם ארצה יתגיירו בישראל (קראו בדברי הכנסת, 10.2.1970).

היא וחבריה מעולם לא העלו בדעתם שהרחבת הזכאות לבני משפחה לא יהודים תביא לעלייה כלכלית של מאות אלפים שאינם יהודים והם חסרי כל זיקה ליהדות. התסריט הזה פשוט לא היה רלוונטי בשנת 1970.

גולדה מאיר ושאר חבריה החילוניים, מהמרכז ושמאלה, לא דמיינו שבשנת 2020 מדינת ישראל תהיה מדינה כל כך אטרקטיבית עד כדי כך שמאות אלפים שאינם יהודים ירצו להגר לישראל ולשם כך ינצלו את חוק השבות ויגיעו לכאן, בלי בכלל לרצות להתגייר ובלי זיקה יהודית וציונית ממשית. זכינו ומדינת ישראל התפתחה בחסדי שמים גדולים והפכה ליעד אטרקטיבי לרבים רבים מכל העולם. למרות החזות הנאורה שהיא עוטה על עצמה, פתיחת שעריה של המדינה היהודית לרווחה למי שאינם יהודים לא עלתה מעולם על דעתם של מנהיגי המדינה לדורותיהם. הם הבינו את מה שהוא ברור מאליו שהמשמעות של זה היא התבוללות המונית וסכנה קיומית לעם היהודי.

אגב, איננו פוסלים לא יהודים. לא יהודים חסרי זיקה הרוצים להיכנס לישראל מוזמנים לבקש להיכנס באמצעות החוק שנועד לכך, "חוק הכניסה לישראל". בחוק הכניסה ישנו מדרג של אישורי שהייה וישנם תנאים ל"הוכחת רצינות" לפני קבלת אזרחות. זאת בשונה מחוק השבות שמעניק זכות כניסה ואזרחות ישראלית באופן אוטומטי ליהודים. כן, ליהודים.

ביטול סעיף הנכד גם לא ימנע מצאצאי יהודים שאכן חשים זיקה ליהדות ולמדינת ישראל לעלות ארצה מכח חוק השבות. הם פשוט יצטרכו להראות רצינות ולהתגייר בחוץ לארץ ואז לעלות ארצה כיהודים לכל דבר ועניין. מי שמבקש לאפשר למי שאינם יהודים לעלות ארצה מבלי להתגייר פשוט מתכחש להגדרה ההלכתית של היהדות ומבקש לעודד התבוללות וחורבן של העם היהודי.

סיבוכי הגלות הארוכה והארורה בהחלט מייצרים מורכבויות ומקרים גבוליים. הללו מקבלים מענה בדור הראשון ובאפשרות הדורות שלאחר מכן להתגייר ולעלות ארצה כיהודים. הם הצדיקו, אולי, הרחבה לשעתה של זכות השבות, שעם אתגריה אנחנו נדרשים להתמודד היום במאמצי גיור עליונים. אבל היא בשום אופן לא מצדיקה חוסר אחריות לעתידו של העם היהודי. אז חברים, הגיע הזמן לתקן את החוק ולהחזיר אותו לייעודו המקורי: חוק לעליית יהודים לארץ ישראל".