שופטת ביהמ"ש השלום בחדרה פסקה כי המשטרה חקרה את ש' שלא כדין ובאופן רשלני, לאחר שנחקר באזהרה בעיצומו של יום השבת. השופטת מתחה ביקורת על המשטרה שלא הפעילה שיקול דעת עצמאי אלא סמכה על מידע שהועבר מהשב"כ, והגדירה זאת כ"תמונה מטרידה מאוד". בהמשך נסגר התיק מחוסר ראיות. עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו "מברכים הפסיקה הפרטנית והעקרונית גם יחד".

שופטת בית משפט השלום בחדרה הדסה אסיף פסקה כי על המשטרה לפצות את ש', לאחר שנחקר שלא כדין ובאופן רשלני בעיצומה של השבת. בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת על המשטרה, היות והחוקרים הסתמכו על מידע שהועבר אליהם מהשב"כ ללא בדיקה נוספת.

לפני כחמש שנים, בערב שבת, לאחר כניסת השבת, הגיעו שוטרים לבית הכנסת בו התפלל ש' ועיכבו אותו לחקירה. ש' לא רצה לחלל את השבת, וביקש מהשוטרים להגיע עצמאית לתחנת המשטרה. השוטרים הסכימו לבקשתו, נסעו מהמקום ואכן ש' הגיע לתחנת המשטרה לאחר כחצי שעה.

בתחנת המשטרה נחקר ש' באזהרה על ידי חוקר, אודות פוסט שהעלה לפייסבוק. הפוסט לא הוצג בפני ש', אולם נלקחו ממנו טביעות אצבע ודגימות ד.נ.א. והוא אף נדרש להצטלם. לאחר מכן שיחררו אותו השוטרים לביתו, הוא לא נחקר בשנית והתיק נסגר מחוסר ראיות כעבור מספר שבועות.

לאחר כשנתיים תבע ש' את המשטרה בטענה כי היות ובחקירה לא הוצג בפניו הפוסט המדובר, הרי שלא היתה כל דחיפות לקיימה בעיצומה של השבת. בנוסף, ש' חוייב לתת טביעות אצבע ולהצטלם, אף שהוא שומר שבת והדבר נוגד את הנחיות המשטרה.

המשטרה הכחישה את טענותיו והסבירה כי החקירה בוצעה יום לאחר רצח בני הזוג הנקין, וכי ש' "התבטא בדבר פגיעה עתידית במסגדים, בפעולה שמוגדרת כתג מחיר". על רקע דחיפות הדברים נשלחה ניידת סיור לביתו, על מנת לאתרו ולעכבו לתחנת המשטרה בכדי למנוע "מעשה העלול לסכן את שלומו וביטחונו של הציבור".

השופטת הדסה אסיף דחתה את הסברי המשטרה וביקרה את התנהלותה בחומרה רבה "לא ברור מה עורר, כביכול, את החשש המידי לשלום הציבור. למעשה, כלל לא הוכח שהיה למשטרה או למי מהשוטרים יסוד סביר להניח שהתובע עומד לעבור עבירה שעלולה לסכן את שלום הציבור.. כל שכן חשש מיידי".

עוד הוסיפה השופטת כי טענת המשטרה לגבי אותה התבטאות של ש' לא הוכחה "אפילו לא ניתנו פרטים כיצד בוצעה אותה ההתבטאות – בכתב או בעל פה. לא ברור אם מדובר בהתבטאות מיום 2.10.15 או ממועד אחר".

השופטת התייחסה לטענת המשטרה כי החוקרים פעלו על סמך מידע שהועבר אליהם מהשב"כ "מעדויות השוטרים עולה תמונה מטרידה, מטרידה מאוד.. איש מהם לא הפעיל שיקול דעת עצמאי, ולא בחן בעצמו אם אכן יש יסוד סביר לחשש".

עוד הוסיפה כי השב"כ בחר שלא לעצור את ש' בעצמו אלא לפנות למשטרה "מכיוון שמשימה זו הוטלה על המשטרה, ממילא היה עליה להפעיל שיקול דעת עצמאי! היא אינה רשאית, ואינה יכולה, להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו של השב"כ".

השופטת פירטה את רשלנות המשטרה: השיחה עם השב"כ לא תועדה בתיק החקירה, תיק החקירה לא כולל דו"ח פעולה של שוטרי הסיור שהגיעו לביתו של ש', אין בתיק רישום מסודר של המידע שהועבר לחוקר ומכאן לא ברור מה היה המידע שעל בסיסו חקר החוקר את התובע ועוד.

בסיכום פסק הדין כתבה השופטת כי עיכובו של התובע לחקירה היה שלא כדין, בנוסף, העיכוב והתעקשות המשטרה לחקור את התובע בשבת נעשו באופן רשלני מבלי בסיס אמיתי לחיפזון שהופעל. כן התברר במהלך הדיון כי השוטרים התעלמו מזכויות התובע כמעוכב ונחקר בשבת, כיוון שלא הכירו כלל את הנהלים המשטרתיים לשמירה על זכויות נחקרים ביום השבת. השופטת פסקה כי על המשטרה לפצות את התובע ב5,000 ₪, חייבה אותה בהוצאות המשפט ובשכר הטרחה של עורך הדין על סך 5,000 ₪ נוספים.

עו"ד מנשה יאדו מארון חוננו מסר "פסק הדין שם סוף לסאגה בת חמש שנים, בהן כפר התובע בחוקיות ובהצדקה לכך ששוטרים הוציאו אותו בבהילות מתוך בית הכנסת בליל שבת לחקירה משטרתית עקרה ותמוה. בפסק דין שמגולל שורה ארוכה של מחדלים ורשלנויות מצד המשטרה נפסק כי לא היתה הצדקה כלשהי לעיכוב.

מעבר לעניין הפרטי של התובע קיבל ביהמ"ש את הטענה העקרונית שלנו, לפיה כאשר השב"כ מבקש לעכב אדם באמצעות המשטרה כי אז חלה על המשטרה חובה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולפעול לפי הקריטריונים המשטרתיים, ולא לפעול בצורה עיוורת לפי הוראת השב"כ. אנו מברכים על הפסיקה גם פרטנית לגבי התובע וגם במישור העקרוני האמור".

ממשטרת ישראל נמסר: "ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית הרי שהיא נלמדת, ובמידת הצורך יופקו הלקחים הנדרשים בהתאם".