פצועת פיגוע הדקירה זועמת על עיתון ״הארץ״: ״מכעיס ומרתיח את הדם״

מאיה, שנדקרה ע״י מחבל בפיגוע ב״ארמון הנציב״ זועמת על עיתון הארץ. מאיה זועמת לטענתה על הסימפטיה של העיתון כלפי המחבל ומשפחתו ולא כלפי נרצחי ופצועי הפיגוע.

מאיה כתבה: ״לא שציפיתי מ״הארץ״ ליותר מידי, אבל במסגרת עבודה שאני צריכה לכתוב בקורס 'טרור ותקשורת' נכנסתי לחפש כתבות בעיתון ״הארץ״ ונתקלתי בכתבה הבאה: המחבל בעזרת שותפו רצח 3 אנשים מבוגרים חסרי ישע, פצע אותי ועוד כמה נוספים אבל לכתבת בעיתון ״הארץ״ חשוב לציין שהוא היה ״אמן ופעיל חברתי אהוב וידוע״ וכמו כן הוא "השתתף בפיגוע" ואוי.... "המשפחה התכוננה נפשית לפרידה".

המחבל יימח שמו וזכרו עבד בחנות גרפיקה, גם עיתון הניו יורק טיימס קרא לו "מעצב גרפי" ואני יצאתי אז עם אמירה חריפה - "לא ידעתי שלעשות לי חור בריאה זו יצירת אומנות" ובעזרת לחץ של גורמים נוספים העיתון שינה את הכותרת, אבל כנראה לא ככה ב״הארץ״. העיתון בחר להציג אותו בתור אנושי ואהוב, איש תמים שעובד באומנות, פעיל חברתי והשם ישמור! הוא "רק" השתתף בפיגוע בו נרצחו שלושה אנשים, אבל חלילה לא עשה זאת בעצמו וכמובן שציינו שהמשפחה שלו היא הקורבן שצריכה להתכונן נפשית לפרידה.

ואני שואלת מה איתי? שנקרע לי שריר גדול בכתף והיה לי חור בריאה שהעמיד אותי בסכנת חיים, ואני לא מדברת בכלל על הטראומה שמלווה אותי עד היום. ומשפחות שלושת הנרצחים? להם יש משפחה, ילדים ונכדים, שהסבים שלהם נעלמו להם ביום אחד ולא יחזרו יותר!!! אזרחים תמימים שעלו לאוטובוס בשעה 10 בבוקר לעשות את סידורי היום שלהם ולא סיימו. פצועים נוספים עם טראומה לא פשוטה...

כל דבר כזה שאני קוראת, מכעיס ומרתיח את הדם, גורם לי לאבד את האמון באנשים מפעם לפעם.

וכן, במסגרת קורס אחר, פרו-סמינריון, דיברתי עם עיתונאים וחקרתי יותר את הנושא, אבל לא - הכתבה הזאת היא לא עיתונות אובייקטיבית, ניטרלית שמביאה את האמת לציבור. היא כתבה שכל כולה פוגעת ואטומה רגשית״.