מתחת לעץ וליד החומה: הבורסה בוול סטריט, מהסמלים הגדולים של שוק ההון העולמי, נמצאת איתנו כבר לא מעט שנים – אך פרט לשם שלה, כמעט הכל השתנה

אביבה טנא

וול סטריט היא הבורסה לני"ע המפורסמת ביותר בעולם, עם היקף המסחר הגדול ביותר – אך למרות כל אלה, היא לא היתה הראשונה. זכות הראשונים שמורה לאנטוורפן, בלגיה, שם הוקמה בורסה כבר ב-1531. היא שימשה מקום מפגש לברוקרים ומלווים. למרות שאלה עדיין לא סחרו זה עם זה במניות – שטרם הומצאו – הם כן סחרו באגרות חוב ובעסקאות אחרות של מימון תמורת ריבית.

שוק המניות התפתח במאה ה-17, כאשר הולנד, בריטניה וצרפת החלו לשלוח ספינות למסעות מסביב לעולם, בתקווה שהן יחזרו עם סחורות יקרות. מאחר והמסעות היו מסוכנים ויקרים, הם חיפשו מימון מטעמם של התושבים העשירים – תוך הבטחה כי אלה יקבלו חלק מהרווחים שיניב מסע מוצלח. כבר אז המשקיעים נהגו לפזר השקעות בין כמה אוניות – כדי לגדר את הסיכונים. בהמשך, התפתח רעיון המניות – מימון בתמורה לחלק מהבעלות על החברה, וחלוקת דיווידנדים.

גן השקמים, גרסת ניו יורק

ב-1792 החליטו 24 ברוקרים אמריקאים לייבא את הרעיון – והם חתמו ביניהם על "הסכם בטונווד" (על שם עץ ה-Buttonwood, שקמה אמריקאית, שתחתיו התאספו), שהסדיר את כללי המסחר. עבור מי שמכיר את הגרסה המודרנית של בית השקעות – מוסד שלרוב שוכן בבנייני משרדים מעוצבים ומרווחים, קשה להאמין כי בימים ההם התנהל המסחר תחת כיפת השמיים – בפינה של הרחובות ברודווי ו-וול סטריט, הלא הוא רחוב החומה (שהגנה על האי מנהטן מפני פולשים).

גם מנהל ההשקעות המודרני שונה מאוד מאבות אבותיו; בעוד שכיום מדובר באנשי מקצוע בעלי השכלה וניסיון נרחבים בתחום עיסוקם, הרי שאז כל מי שרצה יכול היה לעסוק בתחום, ולשמש כמתווך בין גורמים פיננסיים לחברות ויזמים שחיפשו מימון. העסקים לא התנהלו במשרד ממוזג – אלא ברחוב, ממש כמו בשוק הסחורות, או בבית קפה.

במקום לשלוח הוראות מסחר באמצעות מערכת ממוחשבת, הסוחרים צעקו הצעות והוראות לחלל האוויר. המסמכים שהעידו על רכישת מניות היו פתקים שנכתבו בכתב יד ועברו ממשקיע אחד לאחר, ממש כפי שכיום ילדים מחליפים ביניהם קלפים. ואם כיום, כדי לחפש בית השקעות מומלץ, אנו פותחים את גוגל או שואלים את חברינו – אז, מי שרצה להשקיע, פשוט הלך לוול סטריט וחיפש את ה"מוצר" המתאים, כפי שכיום אנחנו קונים ירקות בשוק.

המערב הפרוע של הבורסות

הבורסות הראשונות התמודדו עם לא מעט בעיות – מעצם העובדה שמדובר היה בשוק חדש לחלוטין ללא כללים שיסדירו אותו או רגולציה, צצו לא מעט תרמיות, כמו חברות שנפתחו בין לילה לגיוס מימון ונעלמו למחרת. גם ה"בועות" המפורסמות – מהן אנו חוששים עד היום – החלו כבר אז, כאשר המשקיעים נהרו בהמוניהם אחרי כל טרנד. נוכח כך, לממשלות לא היתה ברירה אלא להתעורר ולהסדיר את השוק החדש.

למרות האתגרים הללו העסקים היו טובים: ניו יורק התפתחה כמרכז עולמי של סחר, וקמו בה עוד ועוד בנקים ומוסדות פיננסיים. ב-1817, החליטו סוחרי וול סטריט להתקדם אף הם – ונטשו את הרחוב לטובת קומה ששכרו בבניין משרדים סמוך. באותה שנה נולד גם השם המוכר לכל עד היום – בורסת המניות של ניו יורק. וככל שארה"ב גדלה וצמחה – כך גם וול סטריט שיגשגה.

זרע הפורענות

אך לצד השגשוג נטמנו גם זרעי המפולת. בעשור השלישי של המאה ה-20, ההשקעה בבורסה נהפכה לעיסוק נפוץ בקרב האמריקאים, שהתרשמו מהצמיחה הבלתי פוסקת וחשבו כי היא לעולם לא תיעצר. סימני האזהרה החלו לצוץ – אך הצמא למניות נמשך, גם כשהבנק הפדרלי הזהיר את הבנקים ממתן הלוואות.

ב-24 באוקטובר 1929 קרסו המניות ב-90%, בין היתר עקב ההרעה במצב הכלכלי של אירופה שהיתה קשורה בקשרי מסחר רבים לוול סטריט, ואמריקאים רבים איבדו את כל כספם. כך החלו שנות "השפל הגדול", המשמש עד היום תמרור אזהרה בפני המערכת הפיננסית העולמית.

הבורסה שעומדת איתן

מאז ידעה וול סטריט עוד משברים – האחרון שבהם ב-2007-2008, שנולד בעקבות התפוצצות בועת הסאבפריים; אך תמיד הצליחה לצאת מחוזקת. כאמור, היא עדיין הגדולה בעולם בשווי החברות הנסחרות בה, ולמרות תחרות מבית (כמו בורסת הנאסד"ק) ומחוץ – היא עדיין השם הגדול ביותר בתחום.